יחסי ישראל–מצרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1דאעש\2
מ הוספת קישור להרשות הפלסטינית
שורה 60:
במאי 2008 החל לזרום גז מצרי ב[[צינור הגז הערבי#קו אל עריש-אשקלון|צינור אל-עריש-אשקלון]], שהוקם בעקבות הסכם שנחתם בין שתי המדינות ל-20 שנה.
 
בזמן [[מבצע עופרת יצוקה]] נתנה מצרים גיבוי שקט לפעולות צה"ל כנגד ארגון הטרור [[חמאס]] ברצועת [[עזה]], והטילה עליו את האחריות לפרוץ האירועים. למרות דרישת הפלסטינים, היא סירבה לפתוח את מעברי הגבול, כל עוד [[הרשות הפלסטינית]] לא תקבל את האחריות עליהם. עם זאת, היא גינתה את ישראל לאחר תחילת המהלך הקרקעי. יחסה העוין של מצרים לתנועת החמאס, נובע בין היתר מחששה מהתערבות והתפשטות [[איראן|איראנית]]-[[איסלאמיזם|איסלמיסטית]] כמו גם התחזקות [[האחים המוסלמים]] באזור. מצרים המשיכה עם אותו קו, המתנגד לחמאס גם במהלך שנת [[2009]]. מצרים החלה בבניית קיר פלדה בעומק של כמה עשרות מטרים לאורך ציר פילדלפי, במטרה לעצור את המשך חפירת המנהרות לאורך הציר דרכו מוברחים אמצעי לחימה לעזה וממנה. חמאס, שהבין כי קיר זה עלול לפגוע קשות ביכולותיו הצבאיות ובניהול קשריו עם איראן וחזבאללה, פתח במערכה תקשורתית נגד מצרים.{{הערה|1=[http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=650&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=23763 המאבק על קיר הפלדה המצרי], [[המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה]], 24 בדצמבר 2009}}
 
עד [[ההפיכה במצרים (2011)|המהומות וההפיכה במצרים]], היה הגבול שבין המדינות שקט רוב הזמן, אם כי התרבו בו ההברחות רבות של אמצעי לחימה לכיוון [[רצועת עזה]], כמו גם פעילות פלילית ענפה לאורך הגבול עם סיני (הכוללת מעבר של [[סמים]], נשים המובאות (לרוב בכפייה) לתעשיית המין ו[[הגירה]] בלתי חוקית) בעיקר מ[[דרום סודאן]] ו[[אריתריאה]].