אסלאם שיעי – הבדלי גרסאות

השיעים טוענים, כי ירושת ההנהגה הייתה צריכה ללכת לקרוב המשפחה הקרוב ביותר משפחתית למוחמד, שכן גם לפני מותו הנביא מוחמד הכריז על [[עלי בן אבי טאלב|עלי]] כמנהיג הבא שנבחר בידי האל. אך לאחר מותו של הנביא ב-632, יתר מאמיניו לא כיבדו זאת והחל מאבק על הירושה. קבוצה אחת, חסידיו של עלי, קיבלה את [[ע'דיר ח'ם|דבר מוחמד]], אך אנשים אחרים בעלי השפעה לא קיבלו אותו (ביניהם [[אבו בכר]], [[עומר אבן אל-ח'טאב]], [[אבו עוביידה בן אל-ג'ראח]] וקבוצת "אנסאר") והחליטו לבחור מנהיג מביניהם ללא התייעצות עם יתר המוסלמים כולל עלי (סוג של בחירה פרלמנטרית, במקום ירושה לפי משפחה או [[מונרכיה]]). לדעת השיעים, הם הכריחו את המוסלמים האחרים לקבל את בחירתם ב[[אבו בכר]]. במאבק זה נהרגה בתו של [[מוחמד]], [[פאטמה]] (אשתו של עלי) כש[[עומר אבן אל-ח'טאב]], הח'ליפה השני, התקיף את ביתה על מנת להכניע את עלי. מנקודה זו החל הדיכוי של משפחת הנביא וחסידיהם (כלומר, השיעים), נמשך לאורך השנים במדינות ה[[אסלאם סוני|סוניות]], ונמשך אף היום. השיעי מאמין כי דיכוי זה, יחד עם שחיתותו של העולם, יסתיים כאשר יופיע האימאם השנים עשר, מוחמד אל-מהדי.