פ.צ. קלן – הבדלי גרסאות

[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] נחשבות לעשור מוצלח בתולדות פ.צ קלן, כשהשחקנים העיקריים של הקבוצה היו [[וולפגנג אובראט]], [[הנס להר]], [[היינץ פלוהה]], [[דיטר מולר]] ו[[ברנהרד קולמן]]. בתחילת העשור, פ.צ. קלן הגיעה שלוש פעמים לגמר [[הגביע הגרמני]], והפסידה בכולן: ל[[קיקרס אופנבך]] בשנת 1970, ל[[באיירן מינכן]] בשנת 1971 ול[[בורוסיה מנשנגלאדבך]] בשנת 1973, שבה גם סיימה במקום השני בבונדסליגה. בשנת 1977 זכתה קלן בגביע הגרמני לאחר ניצחון בגמר על [[הרטה ברלין]], ובשנת 1978 זכתה קלן ב[[דאבל]], כאשר הקבוצה זכתה באליפות הבונדסליגה ובגביע הגרמני השני ברציפות, לאחר ניצחון בגמר על היריבה המושבעת [[פורטונה דיסלדורף]]. עובדה זו הפכה את קלן לאחת מארבע הקבוצות היחידות שזכו בדאבל בגרמניה, כשהשלוש האחרות הן [[באיירן מינכן]], [[ורדר ברמן]] ו[[בורוסיה דורטמונד]]. בשנת 1980 הפסידה קלן בגמר הגביע לפורטונה דיסלדורף. בשנת 1983 זכתה קלן בגביע הגרמני בפעם הרביעית, לאחר ניצחון על היריבה העירונית [[פורטונה קלן]] משער של [[פייר ליטברסקי]], שהיה הכוכב העיקרי של הקבוצה ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]]. שותפיו העיקריים של ליטברסקי להצלחותיה של קלן בעשור זה היו השוער [[הראלד שומאכר]], [[גרהארד שטראק]], [[תומאס הסלר]], [[פאול שטיינר]] והאחים [[קלאוס אלופס|קלאוס]] ו[[תומאס אלופס]], ולתקופה קצרה גם הישראלי [[דוד פיזנטי]]. בשנת 1986 הגיעה קלן לגמר [[גביע אופ"א]], שם הפסידה ל[[ריאל מדריד]] בתוצאה המצטברת 5-3 בסיכום שני המשחקים. בעונות 1988/89 ו-1989/90 סיימה קלן במקום השני בבונדסליגה לאחר האלופה באיירן מינכן. בשנת 1991 הפסידה קלן בגמר הגביע הגרמני לו[[ורדר ברמן]] בבעיטות הכרעה. הפסד זה סימל מעין נקודת מפנה וסוף של 30 שנים יציבות מוצלחות במיוחד בתולדות המועדון.