גמאל עבד אל נאצר – הבדלי גרסאות

נאצר נולד ב[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]]. במהלך [[מלחמת העצמאות]] (של ישראל) שירת כקצין המודיעין בדרגת רב-סרן בחטיבה הסודנית של הצבא המצרי שפלש לישראל, ובמשך חודשים אחדים היה נתון במצור שהוטל על הכוחות המצרים ב"[[כיס פלוג'ה]]".{{הערה|1=בשנת [[1980]] נמצא מעילו הצבאי השחור של גמאל עבד אלנאצר בביתו של ארז נבוני ב[[הרצליה]]. המעיל הובא לשם על ידי אביו של ארז נבוני שלחם מול כוחותיו של נאצר בכיס פלוג'ה. בשנת 1980 ראו דוד צוקרמן וגלעד צוקרמן את המעיל כאשר בקרו שם. ארז נבוני וגלעד צוקרמן למדו אז באותה כיתה בחטיבת בינים. מעיל דומה לבש [[סעיד טאהא]] שלישו של נאצר. הוא צולם פנים אל פנים מול [[יצחק שדה]]. הצילום נמצא בלקסיקון לביטחון ישראל שכתבו [[זאב שיף]] ו[[איתן הבר]].}} בזמן המצור ליווה את הרב [[שלמה גורן]] למקום שבו קברו את 87 חללי [[הפלוגה הדתית]]. הוא אירח אותו שם בכבוד רב ואף הצדיע לו בהיותו נמוך ממנו בדרגה (גורן היה סגן אלוף). במסגרת הסכמי שביתת הנשק הותר לכוח הנצור לשוב למצרים. בשנת [[1952]] הנהיג נאצר את [[מהפכת הקצינים החופשיים|המרידה הצבאית]] נגד [[המלך פארוק]], בן לשושלת ממוצא [[אלבניה|אלבני]] שהומלכה על ידי [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנים]]. כתוצאה מהמרידה סולקו הכוחות ה[[בריטניה|בריטיים]] ממצרים, ולשלטון עלה הגנרל [[מוחמד נגיב]] (محمد نجيب). בשנת [[1954]] הדיח נאצר את נגיב, וב-[[25 בפברואר]] 1954 הפך לשליט מצרים בפועל. אומנם כעבור כמה ימים הוחזרו לנגיב תפקידיו באופן רשמי, אך באפריל הדיח אותו נאצר מתפקידו כראש ממשלה, ובנובמבר הדיחו מהנשיאות ושם אותו במעצר בית. ב"בחירות" שנערכו כעבור שנתיים היה נאצר המועמד היחיד, ונבחר לנשיא מצרים.