הלוויה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←הלוויה יהודית דתית: היו הרבה טעויות, ודברים חסרים. אין ארון בא"י רק מיטה; והוא רחום זה לא מתחנון; הצור תמים כאן זה פיוט שלם ולא פסוק. |
|||
שורה 30:
*זמן ומקום אמירת ההספד משתנה - ליד [[בית כנסת]] בו הנפטר התפלל או בחדר הספדים או ליד הקבר.
*האבל מברך "ברוך דיין האמת" ולאחר מכן קורעים לו את חולצתו - לילדי הנפטר קורעים בצד שמאל באזור הלב, ולשאר האבלים בצד ימין באותו אזור.
*בזמן הוצאת
*כשארון הקבורה בחוץ אומר את [[משנת עקביא בן מהללאל]] מ[[פרקי אבות]].
*חברה קדישא אומרים "גדל העצה" ([[ירמיהו]] לב,יט) (בימים שאומרים תחנון).
*האבלים אומרים קדיש.
*במהלך הלוויה אומרים לנפטר "[[שיר של פגעים]]" ולנפטרת, "אשת חיל".
*לפני הקבורה אומרים "[[s:משנה אבות ד כב|הילודים למות]]".
*אומרים שוב "גדל העצה".
*בימים שבהם אומרים [[תחנון]] בתפילת שחרית, [[מנהג ירושלים]] לעשות שבע הקפות סביב הנפטר (במידה והוא זכר, בן 13 ומעלה ומוחזק כשומר תורה ומצוות), טרם הטמנת הגופה בקבר. המנהג מבוצע בשעות היום בלבד והוא שאוב מתורת הקבלה. איש החברא קדישא מניח שבע מטבעות כסף או נחושת על גופת הנפטר, והמלווים סובבים אותו לצד ימין. בכל הקפה נאמר פסוק אחר. בסיום כל הקפה אחד מהמקיפים ניגש למת (תוך כדי שתופסים אותו שלא יישבר המעגל), תופס אבן ומשליך אותה. ואומר בהשלכתו: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן מתנות" (בראשית כה' ו') שהוא נדרש על כל קליפות הטומאה, ו"שולחים" אליהם את האבנים, שלא יזיקו לנפטר. בכל הקפה משליכים לרוח אחרת.
*לאחר ההקפות ממהרים להוריד את הנפטר לקבר מפני כבודו, כדי שלא יתבזה. בזמן הורדת המת לקבר אומר החזן שלוש פעמים את הקטע "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית"
*מורידים את המת לקבר. לאחר סתימת הגולל אומרים את תפילת {{ציטוטון|הצור תמים פעלו
בסיום ההלוויה נהוג שהגברים נעמדים בשתי שורות והאבלים חולצים את נעליהם ועוברים ביניהם. בזמן שהאבלים חולפים על פניהם אומרים להם הנוכחים {{ציטוטון|המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד|}}.
| |||