שתי הלחם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי הרבה פרטים
המשכתי לערוך, עדיין מבולגן, אמשיך בהקדם
שורה 8:
{{ציטוט|תוכן="טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה. יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָה. יח וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. יט וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים. כ וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָה לַכֹּהֵן"|מקור={{תנך|ויקרא|כג|}}|אנגלית=}}
 
== פרטיהכנת הקרבןהלחם ==
קרבן זה הוא [[קורבן מנחה]], כלומר, קורבן המובא לבית המקדש מן הצומח - עיקרו מ[[סולת|מסולת]] [[חיטה|חיטים]] או [[שעורה|שעורים]] ובמקרה זה מ[[לחם]] העשוי מ[[חיטה|חיטים]]מחיטים. קורבן זה היה ייחודי בכך שהוא כלל לחם [[חמץ|חמץ,]] ככתוב "חמץ תאפינה" ({{תנ"ך|ויקרא|כג|יז|קצר=כן}}), וזאת בניגוד לרוב הקרבנות בהם היה אסור לאפות חמץ, על פי ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" ({{תנ"ך|ויקרא|ב|יא|קצר=כן}}).
 
שתי הלחם היו נאפים בערב חג השבועות.
שורה 17:
שתי הלחם היו מרובעות, אורכן 7 [[טפח|טפחים]], רוחבן 4 טפחים, וגובה קרנותיהם 4 [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#פירוט והרחבה על מידות האורך|אצבעות]]<ref>פשט משנה ורש"י, הרמב"ם סובר ש4 אצבעות מדבר על כל הלחם</ref>
 
== הנפת הלחם והקורבנות הבאים איתו. ==
את הלחם היו [[תנופה|מניפים]] פעמיים. עם הכבשים בעודם בחיים, ולאחר שחיטתן העםעם חזההחזה ושוקוהשוק<ref>ואימורים, לפי חלק מהשיטות</ref> של הכבשים
 
עם הלחם מקריבים: [[פר]] ושני [[כבש הבית|אילים]] ושבעה [[כבש]]ים, הכול [[קרבן עולה|עולות]]; ושעיר, חטאת; ושני כבשים, זבח שלמים. ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש ויקרא.
 
לאחר הקרבת הקרבנות הנ"ל נאכלים שתי הלחם ל[[כהן|כוהנים]].
 
לאחר הקרבת קרבנות המוסף של חג השבועות, היו מקריבים את העולות שבאות בגלל הלחם ([[פר]] ושני [[כבש הבית|אילים]] ושבעה [[כבש]]ים). לאחר מכן היו [[תנופה|מניפים]] את הלחם ביחד עם שני כבשי [[קורבן שלמים|השלמים]]. הכהן היה שם על ידו את שתי הלחמים ולידם את שני הכבשים<ref>כך הוא פשט הגמרא, אולם מהתוספתא ניתן ללמוד שכל כהן היה מניף רק כבש +לחם אחד וכן שכהן אחר היה עוזר לו (סה"כ 4 כהנים, שניים ללחם + כבש). דבר שגם יותר מסתבר מבחינה טכנית. כמו כן הרמב"ם פסק שאם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא. (לת הרמב"ם גם לא מניפים את הלחם לפני השחיטה אלא רק את הכבשים</ref> והיה "מעלה ומוריד מוליך ומביא" דהיינו מוליך את ידיו (עם מה שעליהן) קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.
 
לאחר מכן, היו שוחטים את שני הכבשים, זורקים את דמם במתן "[[זריקת הדם#סוגי הזריקות|שתיים שהן ארבע"]]
 
== טעמי הקרבן ==