מתקן התפלה אילת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
|||
שורה 1:
{{מבנה הנדסי
|שם=מתקן התפלה אילת
{{אין תמונה}}▼
|שם בשפת המקור=
|כיתוב=
|שימוש=[[התפלת מים]]
|מיקום=
|מיקום ההתחלה=
|מיקום הסוף=
|קואורדינטות={{coord|29|34|43.6|N|34|58|18.2|E|type:landmark_region:IL|display=inline,title}}
|מתכנן=
|עלות=
|חברת בנייה=
|שיטת בנייה=
|שיטת כרייה=
|מבנה=
|חומרים=
|תאריך התחלה=1965
|תאריך סיום=
|צפי לסיום=
|מידע נוסף=תפוקה: 20 מלמ"ש מים מותפלים בשנה, מתוכם 3 מלמ"ש התפלת מי ים ו-17 מלמ"ש התפלת מים מליחים.
|אורך=
|אורך דרכי גישה=
|רוחב=
|גובה=
|עומק=
|ניצבים=
|מפתח מרבי=
|מנהרות מילוט=
|בעלים=חברת [[מקורות]]
|מפעיל=
|מפה=
}}
'''מתקן התפלה אילת''' (או "אתר סבחה") הוא מפעל [[התפלת מים]] בו נמצאים מתקני ההתפלה המסחריים הראשונים שהוקמו בישראל. באתר פועלים שלושה מתקני התפלה, שניים מתפילים מי קידוחים והשלישי מתפיל את מי [[ים סוף]]. המים המותפלים מסופקים לעיר אילת.
המתקן ממוקם כ-10 קילומטר צפונית ל[[אילת]], מול קיבוץ [[
==רקע==
העיר אילת סבלה ממחסור במקורות מים מקומיים מאז הקמתה, בנוסף עקב הריחוק הרב ממרכז הארץ, העיר לא חוברה למערכת המים הארצית.{{הערה|[http://www.water.gov.il/Hebrew/Planning-and-Development/Pages/National-water-system.aspx מערכת המים הארצית] באתר [[הרשות הממשלתית למים ולביוב]]}} כך שעלה הצורך לפתח פתרונות מקומיים לאספקת מים. מאז [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] מתקן התפלה אילת מספק את את כל תצרוכת המים לעיר.
==היסטוריה==
[[אבן פינה]] למתקן התפלה הראשון באילת, שהוקם על פי שיטת [[אלכסנדר זרחין]], הונחה במרץ 1961 ב[[אילת]]{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|שתו לחיים במי זרחין|1961/03/30|00207}}}}{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|עבודות הכנה למתקן זרחין|1962/04/11|01403}}}}. בתחילת 1964 הופעל המתקן באופן חלקי{{הערה|{{חרות||מיתקן התפלת המים|1964/02/25|0050}}}} ואז התברר שהמים שהוא מייצר יקרים והשיטה אינה כלכלית. זרחין טען שהסיבה לכך היא שלא בנו את המתקן על פי הוראותיו{{הערה|{{מעריב||זרחין: סילפו את המצאתי|1964/06/15|00500}}}} ודרש חצי מיליון לירות למימוש מתקן בקנה מידה מסחרי שיוקם על פי הוראותיו{{הערה|{{דבר|יאיר שפרינצק|ייעשה הנסיון וייתם הוויכוח|1964/05/31|00301}}{{ש}}{{דבר||המרכז החקלאי יגול מאתנו חרפת זרחין|1964/06/05|00903}}}}. ביוני 1964 הוחל בהזרמת מים מהמתקן של זרחין לתושבי אילת{{הערה|{{דבר||מים ממיתקן זרחין לשימוש תושבי אילת|1964/06/07|00824}}{{ש}}{{מעריב|[[יעקב ארז (עיתונאי)|יעקב ארז]]|מים מומתקים הוזרמו באילת|1964/06/09|02306}}}}. המתקן ב[[אילת]] פעל במשך כשלוש שנים אך נסגר בגלל חוסר הצדקה כלכלית להפעלתו.{{הערה|{{מעריב|רפאל אלדור|הפעלת מתקן ההתפלה באילת אינה דאית"|1967/10/03|00306}}}}. במקום מתקן זרחין נרכשו שני מתקנים, אחד ב[[ארצות הברית]] ב-1965 והשני מבריטניה והחל לפעול ב-1971.{{הערה|שם=אוסמוזה|{{דבר| דוד מושיוב |אוסמוזה הפוכה - תהווה להמתהת מים זולה|1975/06/30|00602}}}} מתקן שלישי, הפועל בשיטת זיקוק באידוי רב שלבי, נרכש חברת מ[[הנדסת התפלה]] בשנת 1971 והיל לפעול באפריל 1974{{הערה|{{דבר| |מיתקן המתקה חדיש שיפיק 3,700 ממ"ע ביממה יוקם באילת|1971/10/14|00600}}}}.
בשנת 1975, החלה חברת [[מקורות]] בהקמת מתקן להתפלת [[מים מליחים|מי תהום מליחים]] בשיטת [[אוסמוזה הפוכה]]{{הערה|שם=אוסמוזה|}}. ומאז 1997 המתקן עבר לעבוד באופן מלא ב[[אוסמוזה הפוכה]].
== קישורים חיצוניים ==
| |||