|
===שרד כילד את השואה===
עם פלישת הפתע של הצבא הגרמני לפולין, הופצצה העיר זדונסקה וולה ובעקבותיה, כעבור שבוע, הגיעו הגרמנים. בחודשים מרס - מאי 1940, היהודים אולצו להתרכז בגטו.{{הערה| zdunskawola.co.il אתר של עמותת יוצאי זדונסקה וולה בישראל}}אביו של אוד נשלח ל[[מחנה ההשמדה חלמנו]] שבו רצחו אותו וכ- 320,000 יהודים נוספים. אמו ואחיו גבריאל נרצחו באחת "[["האקציות"]]" שערכו הגרמנים בגטו. אוד שהיה אתם הופרד מהם ב"[[סלקציה"]] וצורף לקבוצת עבודה וכך שרד את "האקציה". ברל האח הבכור הועלה לקרון בקר דחוס במגורשים ועקבותיו נעלמו. אוד נשאר לבד ללא משפחה. הוא היה אז בן 11 שנה{{ש}}. באוגוסט 1942, כשחוסל הגטו בזדונסקה וולה, נשלח אוד ל[[גטו לודז']] ,שם הצליח לשרוד כשנתיים בתנאים נוראיים. בגטו חלה ב[[טיפוס הבהרות]] וקיצו היה קרוב ובכל-זאת הצליח לשרוד.{{הערה|ראה הביוגרפיה'''אוד מוצל מאש''', פרק '''גטו לודז': מלחמת קיום מיום יום''',עמודים 28 - 34 }} כשחוסל גטו לודז' הועבר אוד למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. למזלו, פגש אותו שם אחיו ברל שהגיע לאושוויץ ב-1942 וזכה במעמד מכובד בעיני חבריו למחנה מכיוון שהצליח לשרוד זמן ממושך. ברל דאג לאוד והבריח אליו אוכל באמצעות חברים שלו וכן, עזר לו להתחמק - פעמיים - ולהסתתר כאשר הגרמנים רוקנו את הבלוק של אוד, שבו נדחסו 1,200 ילדים בכל פעם, ושלחו אותם לתאי הגזים ולמשרפות.{{הערה|ראה הביוגרפיה '''אוד מוצל מאש''', פרק '''מחנה אושוויץ בירקנאו: אחי שומר עלי''', עמודים 35 - 43 }} בסוף שנת 1944 נשמעו באושוויץ התותחים הסוביטיים. הגרמנים שהיו מעוניינים להמשיך לנצל את כח העבודה של אלה שנותרו באושוויץ, הצעידו כ- 58,000 אסירים ל[[מחנה הריכוז מאוטהאוזן]] באוסטריה. צעדה איומה זו, של שלדי אדם מהלכים בחורף לבושי סחבות, בקור מקפיא וברגלים כושלות, כשכל מי שפיגר או נפל בדרך מתשישות נורה בו במקום, נודעה בכינוי [[צעדת המוות]] מאושוויץ-בירקנאו למאוטהאוזן, שאוד שצורף לצעדה זו היה בין המעטים שהגיעו למאוטהאוזן.{{הערה|ראה הביוגרפיה'''אוד מוצל מאש, פרק '''אושוויץ - מאוטהאוזן: צעדת המוות''', עמודים 45 - 47}} מחנה הריכוז במאוטהאוזן היה מלא ביהודים שרובם גורשו מהונגריה; אוד סיפר שיהודים אלה דאגו אך ורק לעצמם ושהם השתלטו על מנות הלחם של הילדים. כשהתקרב הצבא הסובייטי, העבירו הגרמנים את היהודים ל[[מחנה ריכוז גונסקירכן]] באוסטריה. הרעב, המחלות המדבקות והתנאים הקשים הפילו חללים רבים. ב-4 במאי 1945, נעלמו הגרמנים שהיו במחנה והשאירו מאחוריהם את השערים של המחנה פתוחים.{{הערה|ראה הביוגרפיה '''אוד מוצל מאש''', פרק '''מאוטהאוזען, אוסטריה: כמעט ויתור''', עמודים 49 -52 }}{{הערה|על מחנה הריכוז גונסקירכן ראה פרסום של יד ושם http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20998.pdf}}
===עלייתו ארצה===
|
