מוסך – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 37.142.168.138 (שיחה) לעריכה האחרונה של יום טוב |
מ ויקיזציה, קישורים פנימיים |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=בית מלאכה לתיקון וטיפול שוטף בכלי רכב|אחר=חלק בבית קרקע המיועד בעיקר לשם אחסון כלי רכב|ראו=[[מוסך (חלק בבית)]]}}
[[קובץ:CarService.JPG|שמאל|ממוזער|250px|פעילות אופיינית במוסך]]
'''מוסך''' (בעבר, מ[[לועזית]]: גָרָז' - Garage) הוא בית מלאכה לתיקון וטיפול שוטף ב[[אמצעי תחבורה|כלי רכב]]. קיימים מוסכים לתיקון כללי של כל מכלולי הרכב ומוסכים ממוקדים העוסקים ב[[חשמלאות רכב]], [[פחח]]ות, [[מערכת הפליטה]] ("אגזוזים"), מערכת הקירור ("[[רדיאטור]]ים") וכדומה. לימוד המקצוע נעשה בדרך של [[חניכות]]. בעוד שבעבר הייתה כל העבודה מלאכת כפיים, הרי שברבות השנים הוכנסו למוסכים [[טכנולוגיה|טכנולוגיות]] מתקדמות, [[מחשוב]] ו[[מכשירי מדידה חשמליים]] (צב"ד) מתקדמים.
'''מוסך מורשה''' - ב[[ישראל]], מוסך מורשה מאושר על ידי [[משרד התחבורה]] ונמצא בפיקוחו בהיבטי בטיחות, [[תקן|תקני]] עבודה, הרמה המקצועית של העובדים ו[[מחיר]]י הטיפול הקבועים בחוק. המוסכים המורשים מאוגדים ב[[איגוד המוסכים בישראל]], חתומים על [[קוד אתי]] של התחום ועל אמנת שירות. הלקוח המטפל ברכבו במוסך מורשה יכול להתלונן בפני משרד התחבורה או איגוד המוסכים על פעילויות לא תקינות שבוצעו ברכב, לטענתו. אישור משרד התחבורה גם מאפשר לבעל המוסך לא להעתר לבקשות לקוח שאינן בהגדרות האישור שניתן לו ולכפות על לקוחות נוהלי בטיחות. לפי החוק, זכויות וחובות הלקוח ומחירון העבודה גלויים מפורטים בשילוט במוסך.
'''מוסך מרכזי''' או '''מוסך היבואן''' - הוא מוסך יחיד בעיר או באזור מסוים המוסמך על ידי יצרן הרכב להעניק טיפול כולל לרכב מתוצרתו. לרוב המוסך משתייך ליבואן המורשה או פועל מכוח [[זכיינות|זכיון]] שלו. המוסך מקושר ליצרן ומקבל ממנו עדכונים לגבי טיפולים וחלפים מיוחדים, עובדיו עוברים השתלמויות מטעם היצרן בנוגע למכלולים מתוחכמים ונערכות בו ביקורות מטעם היצרן להקפדה יתרה על [[תקן|תקנים]] ואיכות. מאידך, עלויות הטיפול במוסך יבואן גבוהות באופן משמעותי מעלויות הטיפול במוסך מורשה אחר.
===
בעיית רמתם המקצועית של המוסכים בארץ הטרידה את היישוב, כבר בשנותיה הראשונות של המדינה. בפברואר
ב-1950 עברה החלטת ממשלה להטיל פיקוח על מוסכים ובתי מלאכה העוסקים בתיקונים ובייצור של כלי רכב, והוקמה ועדה מקצועית לגיבוש מסקנות לצורך הסדר ענף המוסכים. ב-[[1960]] התגבשה הצעת חקיקה בשיתוף פעולה עם איגוד המוסכים, לפיה לא ייבדקו משרדי הרישוי כלי רכב, שלא נבדקו קודם לכן במוסכים מורשים{{הערה|1="רכב שלא נבדק במוסך מורשה לא ייבחן במשרד הרישוי", "הארץ", 9
▲בעיית רמתם המקצועית של המוסכים בארץ הטרידה את היישוב, כבר בשנותיה הראשונות של המדינה. בפברואר 50 אמר [[דוד בן-גוריון]] בנאום ב[[הכנסת|כנסת]]: "איש לא יודע בארץ לתקן [[מכונית|מכוניות]] כפי שצריך", ועורר את זעמם של [[איגוד המוסכים בישראל]]. בתגובה מעל דפי עיתון "הארץ"נכתב: "...בימי המנדט היה המרכז לתיקוני כלי רכב ממונעים לכל המזרח הקרוב כאן בארץ [...] למרות מחסור של 60% בערך מחלקי החילוף הדרושים כאן, מוצאים לפועל 99% מהתיקונים כאן בארץ באופן מתאים לצורכי התנועה ומשביע רצון"{{הערה|1="תיקון מכוניות בארץ", "הארץ", 5.2.1950}}.
בעיות המוסכים עלו לדיון במאי [[1956]], בכינוס השנתי הארצי השני של [[איגוד המוסכים בישראל]]. ציוד מיושן, מחסור בפועלים מיומנים, תחרות, יוקר חלקי החילוף המיובאים ועוד, העסיקו את באי הכנס. באותה השנה היו בארץ כ-470 מוסכים מתוך
▲ב-1950 עברה החלטת ממשלה להטיל פיקוח על מוסכים ובתי מלאכה העוסקים בתיקונים ובייצור של כלי רכב, והוקמה ועדה מקצועית לגיבוש מסקנות לצורך הסדר ענף המוסכים. ב-1960 התגבשה הצעת חקיקה בשיתוף פעולה עם איגוד המוסכים, לפיה לא ייבדקו משרדי הרישוי כלי רכב, שלא נבדקו קודם לכן במוסכים מורשים{{הערה|1="רכב שלא נבדק במוסך מורשה לא ייבחן במשרד הרישוי", "הארץ", 9.2.1960}}.
בעיה נוספת שהטרידה את בעלי הרכבים הייתה יוקר המחירים במוסכי הארץ, הגבוה ב-40 עד 80 אחוזים מבחו"ל. המחירון נקבע על ידי איגוד המוסכים. אחד הגורמים שהשפיעו על יוקר שירותי התחבורה היה ריבוי החברות והדגמים של מכוניות בארץ. המספר הגבוה של סוגי מכוניות ודגמים, הוביל לקשיים בתיקוני הרכב ובהחזקת מלאי חלקי חילוף עבורו{{הערה|1=חיים בן צבי, "ריבוי סוגי הרכב מייקר השירות בישראל: 250 דגמים מ-50 סוגי תוצרת", "הארץ", 23
▲בעיות המוסכים עלו לדיון במאי 1956, בכינוס השנתי הארצי השני של [[איגוד המוסכים בישראל]]. ציוד מיושן, מחסור בפועלים מיומנים, תחרות, יוקר חלקי החילוף המיובאים ועוד, העסיקו את באי הכנס. באותה השנה היו בארץ כ-470 מוסכים מתוך 1500 מפעלים לתיקון כלי רכב. רובם המכריע לא עמד בסטנדרטים מקצועיים מינימליים.
החל מ-[[1958]] החל [[איגוד המוסכים בישראל]] להעניק "תעודות אומן" למנהלי מוסכים ולטכנאים, שהוכיחו 12 שנות וותק מקצועי. כדי לעמוד במבחני התעודה נדרשו חלק מבעלי המקצוע להשתתף בקורסים להשתלמות מקצועית, בנוסף הוקמה ועדה טכנית שבדקה תלונות נגד מוסכים, הנוגעות לתיקון לקוי, מחיר מופרז ועוד{{הערה|1=ח. קינצלר, "המוסכים בישראל במערכה", הארץ, 20
▲בעיה נוספת שהטרידה את בעלי הרכבים הייתה יוקר המחירים במוסכי הארץ, הגבוה ב-40 עד 80 אחוזים מבחו"ל. המחירון נקבע על ידי איגוד המוסכים. אחד הגורמים שהשפיעו על יוקר שירותי התחבורה היה ריבוי החברות והדגמים של מכוניות בארץ. המספר הגבוה של סוגי מכוניות ודגמים, הוביל לקשיים בתיקוני הרכב ובהחזקת מלאי חלקי חילוף עבורו{{הערה|1=חיים בן צבי, "ריבוי סוגי הרכב מייקר השירות בישראל: 250 דגמים מ-50 סוגי תוצרת", "הארץ", 23.1.1957}}.
ב-[[1961]] אושרה קבלתו של [[איגוד המוסכים בישראל]] לארגון המוסכים הבינלאומי.▼
▲החל מ-1958 החל [[איגוד המוסכים בישראל]] להעניק "תעודות אומן" למנהלי מוסכים ולטכנאים, שהוכיחו 12 שנות וותק מקצועי. כדי לעמוד במבחני התעודה נדרשו חלק מבעלי המקצוע להשתתף בקורסים להשתלמות מקצועית, בנוסף הוקמה ועדה טכנית שבדקה תלונות נגד מוסכים, הנוגעות לתיקון לקוי, מחיר מופרז ועוד{{הערה|1=ח. קינצלר, "המוסכים בישראל במערכה", הארץ, 20.9.1960}}.
▲ב-1961 אושרה קבלתו של [[איגוד המוסכים בישראל]] לארגון המוסכים הבינלאומי.
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.iga.org.il איגוד המוסכים בישראל]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
| |||