יוחאי בן-נון – הבדלי גרסאות

 

באפריל [[1948]] הצטרף בן-נון לכוחות ה[[גדוד הפורצים|גדוד הרביעי]] של הפלמ"ח שפעלו באזור ירושלים ומונה כסגנו של מפקד פלוגה ב' [[חיים פוזננסקי|חיים (פוזה) פוזננסקי]]. בן-נון השתתף בכיבוש [[בית סוריק]] ובמהלך [[קרב נבי סמואל]] הכושל נפצע מכדור בראשו וכדור בירכו. הוא חולץ מהשטח תחת אש והועבר ל[[בית חולים הדסה]] ב[[ירושלים]] שפעל באותה עת כבית חולים מאולתר ברחוב הנביאים, מכיוון שבית החולים בהר הצופים כבר לא היה פעיל אחרי [[טבח שיירת הדסה]]. במהלך החלמתו הוא ירד בהפוגה הראשונה, יוני [[1948]], תוכנן להצטרף להפלגת אונית רכש ''הזקן'' עם תותחים שנרכשו בצ'כוסלובקיה.

בעקבות קרע שחל בין משטרו של המרשל [[יוסיפ ברוז טיטו]] לבין מדינות הגוש הסובייטי, התותחים מעולם לא הגיעו ליעדם והאוניה נצטוותה להפליג לאיטליה. בהגיעה ב-15 ביולי ל[[נאפולי]], הושבתה האוניה במסגרת שביתה כללית שפרצה בשל רצח מנהיג פועלים קומוניסטי. בן-נון, שהבריא בינתיים ביקש לחזור ל[[ישראל]] ואנשי [[המוסד]] הטילו עליו להשיט לישראל את הספינה "אלבטרוס", שהייתה בעבר יאכטה פרטית של הצאר הרוסי, ונתנה במתנה על ידי [[ראש ממשלת איטליה]] [[אלצ'ידה דה גספרי]] ל[[דוד בן-גוריון]]. הספינה הגיעה לחיפה ב-15 באוגוסט [[1948]].

 

=== הטבעת האמיר פארוק ===

{{ערך מורחב|האמיר פארוק}}

עוד בטרם הספיקו הכוחות להשלים את שלב האימון הטכני על סירות הנפץ, התעורר צורך דחוף בהפעלתן המבצעית כחלק מ[[מבצע יואב]], כשתצפית אווירית גילתה שתי אוניות מלחמה מצריות עמוסות בציוד ובחיילים שעשו את דרכן לעבר חוף [[עזה]]. הפעולה אושרה לפי הוראתו של [[דוד בן-גוריון]], אף על פי שקודם לכן היא בוטלה עקב כניסתה של הפסקת האש השנייה לתוקף.

 

בליל [[22 באוקטובר]] [[1948]] הגיעו בן-נון וצוותו על גבי [[אח"י מעוז]] עם שלוש [[סירת נפץ|סירות נפץ]], שכונו "סיגרים", ו[[סירת איסוף|סירת]] איסוף אחת מול חופי עזה. הכוונה הייתה לתקוף בעזרת סירות הנפץ את [[האמיר פארוק]], [[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של הצבא המצרי, ואת [[שולת מוקשים|שולת המוקשים]] שהתלוותה אליה. הסירה הראשונה תקפה, על פי התוכנית, את "האמיר פארוק", אך בטעות ובניגוד לתוכנית המקורית, תקפה גם הסירה השנייה את "האמיר פארוק" במקום את שולת המוקשים. במצב זה החליט בן-נון לתקוף בעצמו את שולת המוקשים, שהחלה לסכן את סירת השילוח של סירות הנפץ, כשהתקדמה לעברה תוך כדי ירי [[מקלע]]ים. בשל תקלה במנגנון הפליטה שלו מסירת הנפץ, היה חשש שהוא עצמו יפגע מהפיצוץ, אך למרות זאת החליט בן-נון להמשיך במשימה. לבסוף, הצליח להשתחרר מהסירה ולקפוץ מעליה, רק כשהיה בטווח של כ-50 מטר משולת המוקשים במקום 100 מטר כמתוכנן. הפגיעה גרמה נזק רב לשולת המוקשים. למזלו, לא נפגע מהפיצוץ ונאסף על ידי סירת ההצלה.

על פעולה זו הוענק ליוחאי בן-נון [[אות גיבור ישראל]] ב-[[17 ביולי]] [[1949]]. הוא היה אחד משנים עשר לוחמי מלחמת העצמאות שעוטרו בעיטור זה.

 

== שירות בחיל הים ==