מטאו ריצ'י – הבדלי גרסאות

 

בעזרת שׂוּ גוָאנְגְצִ'י תרגם ריצ'י לסינית את ששת הפרקים הראשונים של ספרו של [[אוקלידס]] "[[יסודות (ספר)|יסודות]]" (התרגום יצא לאור ב-1607). המקור בו השתמש ריצ'י התבסס על התרגום שביצע [[כריסטופר קלאוויוס]], המורה של ריצ'י למתמטיקה, מ[[יוונית]] ל[[לטינית]]. כמו כן תרגמו השניים ספרים נוספים על [[אסטרונומיה]], [[טריגונומטריה]], [[גאומטריה]] ו[[אריתמטיקה]]. ריצ'י עסק גם בגאוגרפיה. הוא הכין עותק מיוחד של מפת העולם עבור הקיסר, והצליח לאמת שהארץ המסתורית "קאתי" שאליה הגיע הנוסע האיטלקי [[מרקו פולו]] ב-[[1271]] במסעו ביבשה, היא אכן "סין" שאליה הגיעו ריצ'י וחבריו המיסיונרים מהים, כפי שחשדו רבים. ההשערה אומתה כאשר ישועי בשם דה גואש (De Goes) יצא מהודו ברגל ב-1602, ואף על פי שמת בדרך ב-1607, לפני שהגיע לבייג'ינג, הוא הצליח לשלוח מכתב שהגיע לריצ'י.

 

====ריצ'י והקהילה היהודית בסין====

ב-1605 רכשו הישועים מתחם חדרים בתוך שער שׂוֵ'אנְווּ (Xuanwu, אחד מתשעת השערים בחומת העיר הפנימית) ובנו בו כנסייה (הקיימת עד היום) הידועה כנאנטאנג (הכנסייה הדרומית). בתקופה זו פנה לריצ'י [[יהדות סין|יהודי סיני]] בשם אַי טיאן (艾田). ריצ'י סיפר במכתב מה-26 ביולי 1605, כי האיש, שכדברי ריצ'י תווי פניו שונים לגמרי מפני סיני, פנה אליו משום שחשב כי אף הוא יהודי. אי טיאן, שהיה אז כבן 60, סיפר לריצ'י כי הוא בא מהעיר [[קאיפנג]] שבמחוז [[הנאן]], שם יש קהילה יהודית פעילה. כי הוא, כמו שאר [[יהדות קאיפנג|היהודים בקאיפנג]], סוגד לאל אחד בלבד. הוא סיפר כי קשה לשמור על הדת היהודית בסין, שכן דיני הכשרות והטוהרה הקשו על היהודים להתמנות לפקידים. אי טיאן ידע לספר לריצ'י גם על קהילת הנסטוריאנים שחרבה. ריצ'י מעולם לא ביקר בקהילה ב[[הנאן]], אבל שלח מיסיונר זוטר לשם, שלוש שנים אחר כך, ב-1608, הראשון בשרשרת ביקורי מיסיונרים בקהילה במהלך השנים. למעשה, היה הרב הראשי בקהילה מוכן להעביר את תפקידו לריצ'י בתנאי שיפסיק לאכול [[בשר חזיר]], אבל ריצ'י ויתר על המשרה.

 

[[קובץ:旋转 DSCN1806.JPG|שמאל|ממוזער|200px|המצבה על קברו של מטאו ריצ'י בבייג'ינג]]

עומס העבודה שהוטל על ריצ'י הלך והתגבר, הוא היה אחראי לארבעת המיסיונים והקפיד לענות לכל מכתב מהכמרים שתחתיו, הוא טיפל בזהירות במתנצרים החדשים, שמספרם הלך וגדל, ודרש התייחסות לכל אחד והימנעות מפגיעה ברגשותיהם. בנוסף עסק בכתיבת הספרים בסינית, ברישום ההיסטוריה של המיסיון (חובה שהוטלה עליו על ידי ראש מסדר הישועים) ובהדרכות לאנשיו. במאי 1610 חלה, ולאחר ששכב על מיטת חוליו שמונה ימים, מת ב-[[11 במאי]] [[1610]]. הוא היה בן 58 במותו.

 

 

==מורשת==

עם מותו של ריצ'י הייתה בסין קהילה בת למעלה מ-2,000 נוצרים קתולים (לעומת כ-300 אלף ביפן, למשל), והיא הלכה וגדלה. בסוף תקופת שושלת מינג היו בסין כ-28,000 מתנצרים,{{הערה|1=האנציקלופדיה העברית כרך כה, עמ" 876}} ונכון ל-2009 היא כוללת למעלה מ-13 מיליון מאמינים. ריצ'י השאיר רושם רב על הסינים ולאחר מותו הפך לפטרון של יצרני השעונים בסין. דרכו הבלתי שגרתית, לשלב בין [[קונפוציוניזם]] לבין נצרות, הוכחה כהצלחה חלקית, אך גם זכתה לבקורות ולזלזול - הן מצד אינטלקטואלים סינים שהתווכחו עם האיש המוזר מהמערב, והן מצד מיסיונרים נוצריים אחרים (בעיקר פרנציסקנים) שלא אהבו את השיטות הישועיות. גם מיסיונרים מודרניים מתנגדים להתקפות של ריצ'י על נאו קופוציוניזם ועל הבודהיזם.

 

עם זאת, במהלך כל המאה ה-17 ותחילת ה-18 התחולל ויכוח מר בין הישועים לבין המסדרים הנוצריים האחרים (בייחוד ה[[דומיניקנים]]) שכונה [[המחלוקת על הטקסים הסיניים]]. הוויכוח נסב סביב הפילוסופיה אותה התווה במקור האב [[אלסנדרו ואליניאנו]], לשילוב מסורות מקומיות (קונפוציאניזם, טאואיזם בסין, פולחן האבות ביפן, הברהמינים בהודו) בפולחן הנוצרי, כדרך המהירה ביותר לנצר תרבויות שלמות, פילוסופיה שמטאו ריצ'י יישם בהצלחה בסין. המסדרים הנוצרים האחרים טענו כי אלו סממנים של [[פגניות|עבודת אלילים]], וכי הם עומדים בסתירה מוחלטת לדת הקתולית הטהורה. הוויכוח הסתיים בניצחונם של הדומיניקנים כאשר ב-[[1715]] הכריז האפיפיור [[קלמנס האחד עשר]] (כיהן 1700–1721), ב[[בולה אפיפיורית|בולה]] "אקס אילה דיא" (Ex Illa Die – "החל מיום זה") כי הוא אוסר על הערצת [[קונפוציוס]] כחלק מהפולחן הנוצרי בסין. תגובת קיסר סין, [[קאנגשי|קָאנְגשִׂי]], להכרזה, הייתה להורות על גירוש כל המיסיונרים מסין, והוכיחה את צדקת דרכו של ריצ'י. למרות זאת גם האפיפיור [[בנדיקטוס הארבעה עשר]] (כיהן 1740–1758), שב ואישר ב-1742 את ההכרזה של קלמנס האחד עשר. ב-[[1773]] ביטל האפיפיור [[קלמנס הארבעה עשר]] את מסדר ה[[ישועים]] ובכך קיבע את ההחלטה למשך זמן רב. רק ב-1939 ביטל האפיפיור [[פיוס השנים עשר]] חלקית את ההחלטה המקורית של קלמנס האחד עשר, אם כי לא טיהר לגמרי את מעמדו של ריצ'י. דבר זה תוקן על ידי האפיפיור [[יוחנן העשרים ושלושה]] ב[[אנציקליקה]] "Princeps Pastorum", שבה הציע כי ריצ'י יהווה "מודל למיסיונרים".

 

==לקריאה נוספת==