פריץ זימרוק – הבדלי גרסאות

| מדינה = {{דגל|גרמניה||+}}

}}

 

 

על פי המלצת ברהמס, ניאות זימרוק לבחון את סיכוייו עם [[אנטונין דבוז'אק]] הצעיר. כבר אחרי היצירות הראשונות שהוציא משל דבוז'אק השתלם הניסוי – דבוז'אק נעשה עד מהרה לאחד המלחינים הפופולריים ביותר ב[[אירופה]]. כך היה זימרוק למו"ל הראשי של יצירות דבוז'אק במשך רוב שנות הקריירה של המלחין. עם זאת, יחסיהם היו מתוחים לא אחת, מכמה וכמה סיבות, בהן דרישתו הלא-מתפשרת של זימרוק שדבוז'אק יכתוב יותר יצירות קלילות, מיניאטוריות (כגון "[[מחולות סלאביים]]", אופוס 46, הפופולריים והמצליחים מאוד מבחינה מסחרית), בעוד שהמלחין הביע את רצונו להלחין יצירות תזמורתיות רחבות-יריעה, שלא נמכרו, לטענת זימרוק. זאת ועוד, זימרוק הביך לא אחת את דבוז'אק בהתנגדותו הבוטה לסנטימנטים ה[[צ'כים|צ'כיים]], שהיו מקובלים בזמן ההוא בקרב [[גרמנים|גרמנים אתניים]] ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה ההבסבורגית]]. דבוז'אק, מצדו, דבק ביושרה המוזיקלית והמוסרית שלו, הגיב בשלוות-נפש על מכתביו הנגועים בלאומנות של זימרוק והוכיחו על פניו בשל ניסיונותיו לכפות את דעתו על תהליך ההלחנה שלו. במכתב למו"ל בנוגע לקובץ שני של מחולות סלאביים פסק: "כל עוד אינני בהלך רוח מתאים לכך, איני יכול לעשות דבר".{{הערה|[http://www.classicalarchives.com/album/636943810125.html ''Antonín Dvořák'' ג'רמי זיפמן ושון בארט, האקוס, 2004]}} מכל מקום, ככל שגברה הפופולריות של דבוז'אק, החלו להגיע אליו הזמנות ליצירות רחבות-ממדים ממו"לים אחרים, בייחוד נובלו ושות' (Novello & Co) ב[[אנגליה]], שקרצו לו יותר ויותר, על אף החוזה המילולי שלו עם זימרוק, שקבע כי יהיה זימרוק המו"ל היחיד שלו. בניגוד לחוזה זה, החל דבוז'אק לקבל הזמנות מנובלו ושות', על כך איים זימרוק בתביעה משפטית, אך לא הוציא את האיום לפועל.