ויקיפדיה

מיכאי אמינסקו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסרת קישורים עודפים
שורה 1:
{{סופר
| שם בשפת המקור = Mihai Eminescu}}▼
|שם=מיכאי אמינסקו
| תמונה = [[קובץ: eminescu.jpg|מרכז|לא ממוסגר|180px|מיכאי אמינסקו]]
| מקום לידה = [[איפוטשט]], [[בוטושאן (מחוז)|מחוז בוטושאן]], [[נסיכות מולדובה]]▼
|כיתוב=
| עיסוק = [[משורר]]▼
|תאריך לידה=[[15 בינואר]] [[1850]]
| לאום ={{דגל| רומניה||+}}▼
|תאריך פטירה= [[15 ביוני]] [[1889]]
| תחום כתיבה = [[שירה]]▼
▲|מקום לידה=[[איפוטשט]], [[בוטושאן (מחוז)|מחוז בוטושאן]], [[נסיכות מולדובה]]
| סוגה = [[רומנטיקה]]▼
|מקום פטירה=
}}
▲|עיסוק=[[משורר]]
▲|לאום={{דגל|רומניה||+}}
|שפות היצירה=[[רומנית]]
▲|תחום כתיבה=[[שירה]]
▲|סוגה=[[רומנטיקה]]
|זרם ספרותי=
|נושאי כתיבה=
|יצירות בולטות=
|פרסים=
|שנות פעילות=
|הוצאות ספרים=
|משפיעים=
|מושפעים=
|אתר=
▲|שם בשפת המקור=Mihai Eminescu}}
[[קובץ:Stamp of Moldova RM248.jpg|שמאל|ממוזער|350px|אמינסקו והאילן המשפחתי שלו על בול של [[רפובליקה מולדובה]]]]
[[קובץ:Stamp of Moldova 009.jpg|שמאל|ממוזער|350px|אמינסקו ומקורביו על בולים של [[רפובליקה מולדובה]], שהופקו בשנת ה-150 ללידתו]]
'''מִיכַאי אֶמִינֶסְקוּ''' (ב[[רומנית]]:{{שם '''בשפת המקור|שם=Mihai Eminescu'''|שפה=רומנית}}), הידוע גם כ'''מִיכַאִיל אֶמינוֹביץ''' ([[15 בינואר]] [[1850]] ולפי מקורות אחרים [[20 בדצמבר]] [[1849]]{{הערה|[http://www.evz.ro/cinci-mituri-despre-mihai-eminescu-918906.html חמישה מיתוסים אודות אמינסקו] {{רומנית}}}} – [[15 ביוני]] [[1889]]), היה מאחרוני [[רומנטיקה|המשוררים הרומנטיים]], והמשורר ה[[רומניה|רומני]] הגדול והידוע ביותר. בין שיריו הידועים ביותר: "כוכב השחר" (''Luceafărul''), "נותר בי רק געגוע אחד בודד" (''Mai am un singur dor''), וחמשת ה"איגרות" (''Scrisori'').
 
אמינסקו היה פעיל באגודה הספרותית "[[ז'ונימאה]]", [[עיתונאי]] ו[[עורך]] בעתון "טימפוּל" (Timpul הזמן), הבטאון הרשמי של [[המפלגה השמרנית (רומניה)|המפלגה השמרנית הרומנית]] ועיתונאי ב"קוריירול דה יאשי" (Curierul de Iași השליח של יאשי). באופן סמלי אמינסקו התקבל ששה עשורים לאחר מותו (1948) כחבר [[האקדמיה הרומנית]].
שורה 42 ⟵ 28:
ב-[[1867]] הצטרף ללהקת התיאטרון של יורגו קאראג'יאלה (Iorgu Caragiale) כפקיד וכלחשן. שנה אחר כך עבר ללהקתו של מיכאי פסקלי (Mihai Pascaly). שתי הלהקות היו בין להקות ה[[תיאטרון]] הרומניות המובילות בזמנן, בלהקתו של פסקלי הופיעו [[מאטיי מילו]] ופאני טארדיני-ולדיצ'סקו (Fanny Tardini-Vlădicescu). בנובמבר של אותה שנה השתקע אמינסקו ב[[בוקרשט]] ועבד כפקיד וכמעתיק עבור ה[[התיאטרון הרומני הלאומי|תיאטרון הלאומי]]. במהלך תקופה זו הוא המשיך לכתוב ולפרסם שירה. הוא שילם את שכר הדירה שלו באמצעות שכר טרחה מתרגום מאות עמודים מספר של היינריך תאודור רטשר ( Heinrich Theodor Rötscher), על אף שהתרגום לא הושלם בסופו של דבר. באותה תקופה הוא החל לכתוב את הרומן "גאונות צחיחה" (''Geniu pustiu'').
 
ב-[[1 באפריל]] [[1869]] היה אמינסקו בין המייסדים של החוג לספרות "אוריאנט", שתחומי העניין שלו כללו איסוף של סיפורי [[סיפור עם|אגדות]], [[שירה]] [[פולקלור|עממית]], ומסמכים הקשורים להיסטוריה הספרותית הרומנית. ב-[[29 ביוני]] של אותה שנה קיבלו חברי הקבוצה השונים משימה לבקר [[מחוזות רומניה|במחוזות השונים]], האזור שהוקצה לאמינסקו היה מולדובה. בקיץ זה, הוא נתקל באקראי באחיו יורגו, קצין צבא ב[[גן צ'ישמיג'יו]], אמינסקו סירב להיענות להפצרותיו של יורגו לחדש את קשריו עם משפחתו.
 
עוד בקיץ 1869 הוא נטש את להקתו של פסקלי ונסע לצ'רנוביץ ול[[יאשי]]. הוא חידש את קשריו עם משפחתו ואביו הבטיח לו קצבה קבועה, אם ימשיך את לימודיו ב[[וינה|ווינה]] בסתיו. באוקטובר 1869 התחיל את לימודיו ב[[פילוסופיה]] ב[[אוניברסיטת וינה]]. בין השנים 1872 - 1873 למד ב[[אוניברסיטת ברלין]] תוך כדי לימודיו, קיבל בשנת 1873 משרה ב[[קונסוליה]] הרומנית ב[[ברלין]]. כתמיד, הוא המשיך לכתוב ולפרסם שירה. כשמת שליטה לשעבר של נסיכות [[מונטניה|מוּנטניה]], החלק של ברומניה בו נמצאת עיר הבירה בוקרשט, הנסיך "בארבוּ דימטריה שטירבי" (Barbu Dimitrie Ştirbey), הדפיס אמינסקו עלון לזכרו בשם La moartea principelui Ştirbey.
שורה 52 ⟵ 38:
ב-[[1870]] כתב אמינסקו שלושה מאמרים תחת [[שם עט|שם העט]] וארו (Varro) ב-Federaţiunea ב-[[בודפשט|פשט]] בנושא מעמד הרומנים ומיעוטים אחרים ב[[האימפריה האוסטרו הונגרית|אימפריה האוסטרו הונגרית]]. הוא הצטרף כעיתונאי לעיתון "אלבינה" (Albina) ב[[פשט]]. מ-[[1872]] ועד [[1874]] הוא המשיך את לימודיו ב[[ברלין]].
 
מ-[[1874]] ועד [[1877]] עבד אמינסקו כמנהל של הספרייה המרכזית ביאשי, כמורה מחליף, כמפקח על בתי הספר במחוזות של יאשי וואסלוי (Vaslui) וכעורך העיתון "קוריירול דה יאשי" (Curierul de Iaşi השליח של יאשי). הוא המשיך לפרסם ב"שיחות ספרותיות". הוא התייד עם [[הימן טיקטין]] שנחשב למייסד חקר השפה הרומנית המודרנית וגם עם [[יון קראנגה]] (Ion Creangă), מספר עממי, אותו שכנע להיות סופר וצירף אותו למועדון הספרות ז'ונימאה. ב-[[1877]] הוא השתקע בבוקרשט ועד [[1883]] היה העורך הראשון ואחר כך ([[1880]]) העורך הראשי של העיתון "טימפול" (Timpul הזמן), ביטאונה של המפלגה השמרנית. בתקופה זו הוא כתב את מרבית שיריו הידועים: "איגרות", "כוכב השחר" ועוד. עם זאת, עבודתו המאומצת הזיקה לבריאותו.
[[קובץ:Eminescu grave.jpg|ממוזער|שמאל|200px|קבר אמינסקו בבית הקברות "בלו" ב[[בוקרשט]]]]
 
ביוני [[1883]] חלה אנושות ואושפז בבית החולים של ד"ר שוטו. בדצמבר [[1883]] הופיע ספרו Poezii ובו מבחר משיריו בלווי הקדמה מאת טיטו מאיורסקו (Titu Maiorescu).
 
בשנת 1888 יזם [[יעקב נגרוצי]] חוק שיעניק לאמינסקו גמלת קיום. החוק עבר בפרלמנט וגם בסנאט ואושר זמן לא רב לפני מותו{{הערה|1=[http://www.romanianvoice.com/poezii/biblio/bib_eminescu.php קול הרומני - מיכאי אמינסקו]}}.
שורה 65 ⟵ 51:
לאחרונה יש המשערים כי בשנותיו האחרונות סבל אמינסקו מ[[הפרעה דו-קוטבית]] (פסיכוזה של מאניה דפרסיה). ב-1883 בהיותו ברומניה אובחן כחולה ב[[עגבת]] וג'ורג'ה קאלינסקו כתב בביוגרפיה של המשורר כי היה חולה במחלה מגיל 20. עם זאת, נטען כי אבחון נוסף שנעשה בווינה גם כן ב-1883 מזכיר את הדיכאון שסבל ממנו אך לא את העגבת. ב-[[1884]] הוא חזר לרומניה ונראה בריא באופן כללי. החל ב-[[1886]] החל לקבל מעט זריקות של [[כספית]] שבאותה התקופה היה הטיפול השגרתי בעגבת.
 
את השנתיים האחרונות לחייו עשה אמינסקו ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בית חולים לחולי רוח]]. אמינסקו מת בבית החולים ב-[[15 ביוני]] [[1889]] לאחר שהוכה בראשו באבן על ידי חולה נפש אחר{{הערה|[http://www.gandaculdecolorado.com/arhiva/1283-si-lipsa-de-cultura-naste-monstri ŞI LIPSA DE CULTURĂ NAŞTE MONŞTRI] {{רומנית}}|שמאל=כן}}. אמינסקו נקבר בבוקרשט בבית הקברות בלוּ (Bellu).
 
==מורשתו==
שורה 71 ⟵ 57:
[[ניקולאה יורגה]], ה[[היסטוריון]] הרומני המפורסם, מחשיב את אמינסקו כאבי השפה הרומנית המודרנית. ברומניה נחשב אמינסקו, פה אחד, כנציג הגדול ביותר של השירה הרומנית. שירתו מקיפה מגוון נושאים גדול, מטבע ואהבה ועד להיסטוריה ולפרשנות חברתית, וחידשה את פני השפה הרומנית. שירתו המאוחרת מזכירה בערגה את שנותיו כצעיר חסר דאגות, לעומת אכזבתו מן המציאוּת בהווה. יצירתו של אמינסקו תורגמה למעל 60 שפות (כולל [[עברית]]).
 
בדעותיו הפוליטיות היה שמרן ולאומן קיצוני כרוב חבריו לחוג הספרותי. הוא מביע בכתביו שנאה לזרים ובמיוחד ל[[יהודים]]. לעיתים התבטאה שנאה זו גם בשירתו "המחבב את הזרים יאכלו־נא כלבים את ליבו". ב[http://hist.academic.claremontmckenna.edu/jpetropoulos/ironguard/ideology.htm מאמר] על מקורותיה של [[התנועה הלגיונרית]] הפשיסטית מובאים דעותיו של אמינסקו כי רומניה של סוף [[המאה ה-19]] נשלטת על ידי "מוסדות [[צרפת]]יים, עסקים יהודים ותעשייה [[אוסטריה|אוסטרית]]". אמינסקו טען כי ה[[סוציאליזם]] הוא "צעצוע מופשט מתוצרת זרה", וכי ה[[ליברליזם]] "הפך את רומניה לביצה שלתוכה נשפך הביוב החברתי של המערב והמזרח". אמינסקו הביע את הערגה לימיו של ה[[פאודליזם]] הרומני שלדבריו הייתה מערכת של "החופש הגדול ביותר, של [[ביזור]], של אוטונומיה קהילתית, ושל עצמאות המעמדות. אנשים לא היו שווים ובשל סיבה זו ממש הם היו חופשיים".
 
בהיותו מושפע מהאווירה האנטישמית ששררה ברומניה בכלל ובחבל הולדתו בפרט וגם מפילוסיפים אנטישמיים גרמנים כמו [[אויגן דירינג]] שאת הרצאותיו שמע ב[[ברלין]], אמינסקו האשים את [[יהדות רומניה]] בבעיותיה של האומה הרומנית. הוא טען שהיהודים, להבדיל ממיעוטים אחרים, אינם מתערים בעם הרומני, לא מדברים את שפתו ולא מתחתנים מחוץ לעדתם. טענותיו היו מופנות כלפי היהודים ה[[אשכנזים]] בעוד שכלפי עדת היהודים ה[[יהדות ספרד (העידן המודרני)|ספרדים]] ברומניה היה לו יחס יותר חיובי וכמה פעמים הביע את הערכתו אליהם{{הערה|[http://www.certitudinea.ro/editorial/view/ni-pare-rau-de-putinii-evrei-cari-s-au-identificat-cu-aceasta-tara Ni pare rău de puţinii evrei cari s-au identificat cu această ţară] {{רומנית}}|שמאל=כן}}. כתביו, שהכילו גוון [[אנטישמיות|אנטישמי]] חריף האופייני ללאומנים הרומנים של התקופה, צונזרו במשך שנים ברומניה, אם כי כפי שמספר ד"ר לורנס ויינבאום, מנהל למחקר של מכון [[הקונגרס היהודי העולמי]] במאמרו "מסע בעקבות עלילת השואה ברומניה"{{הערה|{{נתיב|לורנס ויינבאום|מקום שם הזיכרון הוא קללה והשכחה – ברכה (א)|2004_3-4_weinbaum|98/9, יוני 2004}}}} כי בתקופת [[ניקולאה צ'אושסקו]] הופיעו בגלוי "טקסטים אנטישמיים בתקשורת הרומנית. לתדהמתה של הקהילה היהודית הרומנית המידלדלת, נכללו כתביו האנטישמיים של מיכאי אמינסקו במהדורה מחודשת של כתביו הנבחרים של הסופר הלאומי".
 
כמשורר לאומי נערץ קרויים כיום על שמו רחובות בערים רבות ברומניה. כמו כן נהוג לחלק ברומניה פרס על שמו לשירה רומנית. צחוק הגורל הוא שהזוכה בפרס מיכאי אמינסקו לשירה רומנית לשנת [[1998]] היה יהודי - המשורר הישראלי הכותב בשפה הרומנית [[שאול כרמל]].
שורה 93 ⟵ 79:
אמינסקו הציג דילמה למשטר הקומוניסטי, גדולתו הייתה ידועה מדי ואי אפשר היה להשכיח אותו, אך דעותיו היו לצנינים בעיניהם. הפתרון שמצאו התבטא בהעלמת חלק מיצירותיו וצינזור חלקים מתוך יצירות שלא ניתן היה להסתיר. בנוסף לכך המציאו לו הקומוניסטים ביוגרפיה חדשה שתיארה נער עני, רועה חזירים, בעל כישרון מן הטבע. היעלמות הקומוניזם מרומניה איפשרה החזרת הביוגרפיה האמיתית של אמינסקו.
 
עוד בתקופתו של [[ניקולאה צ'אושסקו]] ניתן היתר ל[[קורנליו ודים טודור]] לפרסם קטעים של אמינסקו, שצונזרו לפני כן, שהכילו התבטאויות נגד היהודים - הפרסום גונה בחריפות על ידי הרב הראשי של רומניה, הרב [[משה רוזן]], שתבע, ללא הצלחה, הוצאת הכרכים מהמחזור{{הערה|[http://gabrielcatalan.wordpress.com/2013/09/24/antisemitismul-lui-c-v-tudor-filtrat-prin-miturile-romantice-ale-voievodului-roman-simbol-al-primei-uniri-si-poetului-national-etern/ Antisemitismul lui C.V. Tudor filtrat prin miturile romantice ale voievodului român simbol al “primei uniri” şi “poetului naţional” etern] {{רומנית}}|שמאל=כן}}. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי החלו שוב לעלות תאוריות קונספירציה בנוגע למותו, תאוריות שהאשימו את רופאו היהודי ברצח בשליחות החוגים היהודים{{הערה|[http://www.cotidianul.ro/funar-mihai-eminescu-a-fost-asasinat-de-evrei-deranjati-de-scrierile-politice-si-poeziile-sale-117235/ Funar: Mihai Eminescu a fost asasinat de evrei, deranjaţi de scrierile politice şi poeziile sale] {{רומנית}}|שמאל=כן}}.
 
== כתביו ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מיכאי_אמינסקו"