בוי ג'ורג' – הבדלי גרסאות

ג'ורג' היה חסיד של התנועה ה[[נאו-רומנטיקה|נאו-רומנטית]], שהייתה פופולרית בבריטניה בראשית [[שנות השמונים]]. הוא וחברו הזמר מרילין נהגו לפקוד באופן קבוע את מועדון "הבליץ'", [[מועדון לילה]] אופנתי בלונדון, שנוהל על ידי סטיב סטריינג' מלהקת "[[ויסאז' (להקה)|ויסאז']]". השניים אף עבדו במועדון כאחראים על שמירת החפצים.

 

 

===מועדון תרבות===

אלבום הסולו הראשון של ג'ורג', "Sold", יצא ב-[[1987]], בשעה שהוא עדיין נאבק בהתמכרותו לסמים, והניב מספר סינגלים שזכו להצלחה בבריטניה, בראשם הלהיט "Everything I Own", שהגיע למקום הראשון ב[[מצעד הסינגלים הבריטי]]. האלבום עצמו הגיע בשיאו למקום ה-29 ב[[מצעד האלבומים הבריטי]]. עם זאת, ג'ורג' לא הצליח לשחזר את הצלחתה של "מועדון תרבות" בארצות הברית, והאלבום הגיע רק למקום ה-145 במצעד האלבומים האמריקאי.

 

 

ב-[[1992]] ביצע ג'ורג' את שיר הנושא של הסרט "[[משחק הדמעות]]". השיר, "The Crying Game", שהופק על ידי ה[[פטשופ בויז]], זכה להצלחה והגיע למקום הראשון ב[[קנדה]], למקום ה-15 בארצות הברית ולמקום ה-22 בבריטניה. ב-[[1995]] הוציא [[אלבום סולו]] נוסף, "Cheapness and Beauty", שלא זכה להצלחה מסחרית. קריירת הסולו שלו המשיכה להתדרדר: אלבום הסולו האחרון שלו, "U Can Never B2 Straight", שיצא ב-2002, הופץ בבריטניה וב[[יפן]] בלבד, כמעט ולא קודם על ידי "וירג'ין רקורדס", והגיע למקום ה-147 בלבד במצעד האלבומים הבריטי. במקביל, החל מסוף שנות התשעים היו לו מספר שיתופי פעולה עם אמנים פופולריים כגון [[קניה ווסט]], [[אנתוני והג'ונסונס]], [[רובי ויליאמס]] והרכב ה[[מוזיקה אלקטרונית|מוזיקה האלקטרונית]] [[פיית'לס]].

* איתמר זהר, [http://www.mouse.co.il/1.3355019 בוי ג'ורג': הקאמבק], [[עכבר העיר]], 10.12.2008

* {{ynet|[[אמיר קמינר]]|ג'ורג'י בוי|3919724|14 ביולי 2010}}

 

==הערות שוליים==