|
עוד בטרם הספיקו הכוחות להשלים את שלב האימון הטכני על סירות הנפץ, התעורר צורך דחוף בהפעלתן המבצעית כחלק מ[[מבצע יואב]], כשתצפית אווירית גילתה שתי אוניות מלחמה מצריות עמוסות בציוד ובחיילים שעשו את דרכן לעבר חוף [[עזה]]. הפעולה אושרה לפי הוראתו של [[דוד בן-גוריון]], אף על פי שקודם לכן היא בוטלה עקב כניסתה של הפסקת האש השנייה לתוקף.
בליל 22 באוקטובר 1948 הגיעו בן-נון וצוותו על גביהגיעה [[אח"י מעוז]] מול חופי עזה, ועליה בן-נון ולוחמיו עם שלוש [[סירת נפץב-10|סירות נפץ]], שכונו "סיגרים", ו[[סירתוסירה איסוף]]רביעית אחתשיועדה מולסירת חופי עזהאיסוף. הכוונה הייתה לתקוף בעזרת סירות הנפץ את [[האמיר פארוק]], [[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של הצבא המצרי, ואת [[שולת מוקשים|שולת המוקשים]] שהתלוותה אליה. {{ש}}
הסירה הראשונה תקפה, על פי התוכנית, את "האמיר פארוק", אך בטעותהיות ובניגודוהאנייה לתוכניתהייתה המקוריתבתנועה, תקפה גם הסירה השנייה את "האמיר פארוק" במקום את שולת המוקשים. במצב זה החליט בן-נון לתקוף בעצמועם סירתו את שולת המוקשים, שהחלה לסכן את סירת השילוח של סירות הנפץ, כשהתקדמה לעברה תוך כדי ירי [[מקלע]]ים. בשל תקלה במנגנון הפליטה שלו מסירת הנפץ, היה חשש שהוא עצמו יפגע מהפיצוץ, אך למרות זאת החליט בן-נון להמשיך במשימה. לבסוף, הצליח להשתחרר מהסירה ולקפוץ מעליה, רק כשהיה בטווח של כ-50 מטר משולת המוקשים במקום 100 מטר כמתוכנן. הפגיעה גרמה נזק רב לשולת המוקשים. למזלו, לא נפגע מהפיצוץ ונאסף על ידי סירת ההצלההאיסוף.{{ש}}
על פעולה זו הוענק ליוחאי בן-נון [[אות גיבור ישראל]] ב-[[17 ביולי]] [[1949]]. הוא היה אחד משנים עשר לוחמי מלחמת העצמאות שעוטרו בעיטור זה.
<gallery>
|
