רפואת ימי הביניים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←ראו גם |
מ הוספת קישור לאמברואז פרה |
||
שורה 95:
ל[[לאונרדו דה וינצ'י]] נזקפת השפעה רחבה על קידום הרפואה ברנסאנס. דה וינצ'י, אשר נולד ב-[[15 באפריל]] [[1452]], דגל בגישה מדעית אשר בבסיסה תצפיות פרטניות. הוא נטל חלק במספר [[נתיחה שלאחר המוות|נתיחות לאחר המוות]] וכן הוציא תחת ידיו שרטוטים אנטומיים מפורטים מרובים, בתכננו עבודה רחבת היקף בנושא אנטומיה אנושית השוואתית.
הרופא הצבאי הצרפתי [[אמברואז פרה]], שנולד בשנת 1510, הקים לתחייה את שיטת קשירת כלי הדם היוונית העתיקה. לאחר [[כריתה (רפואה)|כריתת]] איבר נהוג היה לצרוב את קצה האיבר הפתוח להפסקת הדימום. הדבר בוצע באמצעות חימום [[שמן]], [[מים]] או [[מתכת]] ויצירת מגע בין החומר ובין הפצע לסתימת כלי הדם. עוד האמין פרה בחבישת פצעים בתחבושות נקיות ובשימוש במשחות, ובכלל זה במשחה אשר הרכיב עצמו המכילה [[ביצה|ביצים]], שמן [[ורד]]ים ו[[טרפנטין]]. הוא היה הראשון לעצב ידיים ו[[איבר]]ים מלאכותיים עבור חולים בהם בוצעה כריתה. באחת הידיים המלאכותיות, ניתן היה להניע את שני זוגות האצבעות לביצוע מטלות אחיזה ושחרור פשוטות, ומראה היד היה טבעי לחלוטין תחת כפפה.
אסונות רפואיים רווחו ברנסאנס בהשוואה לעת העכשווית. במהלך הרנסאנס היוו נתיבי סחר אמצעי מושלם להעברת מחלות. שמונה מאות שנים לאחר מגפת יוסטיניאנוס, שבה מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] ל[[אירופה]]. [[המוות השחור]] פרץ ב[[אסיה]], פשט למזרח התיכון ולאירופה בשנת 1348 (ייתכן כי הועבר באמצעות סוחרים איטלקיים אשר נסו מקרבות [[חצי האי קרים]]) וגבה בה 25 מיליון קרבנות, כשליש מכלל האוכלוסייה ועד שני שלישים באזורים העירוניים בהם הכתה המגפה ביתר שאת. טרם עזוב המונגולים את קאפה הנצורה אשר בחצי העיר קרים, גופותיהם המתות והנוטות למות של החיילים הנגועים נערמו על גבי קטפולטות, ושוגרו מעבר לחומות קאפה על מנת להדביק את יושביה. תקרית זו הייתה בין הדוגמאות המתועדות המוקדמות ביותר ל[[לוחמה ביולוגית]], ונחשבת כמקור התפשטות המוות השחור לאירופה.
| |||