הרפובליקה הרומית – הבדלי גרסאות

| אירועי הקמה=תאריך

| תאריכי הקמה=[[509 לפנה"ס]]

| אירועי פירוק=תאריך

| תאריכי פירוק =[[44 לפנה"ס]] או [[27 לפנה"ס]]

| style="text-align: right;" | "בתחילה שלטו בעיר רומא מלכים: את החירות ואת הקונסלאט הנהיג לוקיוס בורוטיוס"

|-

|}

[[קובץ:Lupa romana.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|[[הזאבה הקפיטולינית]], אחד מסמליה של הרפובליקה הרומית]]

 

 

במהלך המאות [[המאה ה-7 לפנה"ס|ה-7]] ו[[המאה ה-6 לפנה"ס|ה-6 לפנה"ס]] רכשה רומא מעמד של עיר ראשית ב[[לאטיום]], בזכות כוחה הצבאי, גידול דמוגרפי, ארגון מדיני מוצלח ו[[כלכלה]] פורחת. ערב ייסוד הרפובליקה היו הרומים כוח חשוב ביותר, אם לא החשוב ביותר, באיטליה המרכזית. באותו זמן הכוח הבולט באיטליה היה האטרוסקים, ששלטו על [[אטרוריה]] מצפון ללאטיום, [[קמפניה]] ומספר ערים לאטיניות, ו[[חיל ים|צי]]ים שלט במימי [[הים האדריאתי]].

| style="text-align: right;" | "הו, רעים, איזה מגרש התגוששות אנו משאירים כאן לרומאים ולקרתגים"

|-

|}

[[קובץ:Hannibl vs scipo 2.JPG|שמאל|ממוזער|350px|פסליהם, מימין לשמאל, של [[חניבעל ברקה]], גדול מצביאי קרתגו ושל [[פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס|סקיפיו אפריקנוס]], מגדולי מצביאי הרפובליקה הרומית. [[קרב זאמה]], שנערך בין שני מצביאים אלו ב-[[202 לפנה"ס]], סיים את העימות בין רומא לקרתגו במאה ה-3 לפנה"ס]]

בשנת 200 לפנה"ס הכריזה רומא בשנית [[המלחמה המאקדונית השנייה|מלחמה נגד פיליפוס]], שהעילה לכך הייתה פגיעתו בבנות בריתה במזרח{{הערה|1=[[טיטוס ליוויוס]], "'''Ab Urbe Condita'''", ספר 31, פרקים 7,8 [[s:en:From the Founding of the City/Book 31#7|תרגום לאנגלית בוויקיטקסט על ידי קאנון רוברטס]]. לפי ליוויוס על סמך טיעונים אלו הצביעה אספת העם הרומי בעד הכרזת המלחמה.}} הפירוש ההיסטורי המקובל הוא שהכרזת המלחמה הייתה "פעולת מנע הגנתית"; הרומאים חששו מהתעצמותו של פיליפוס והם יצאו למלחמה מתוך מטרה להחלישו, להביא את יוון למצב של פירוד ותלות בה ולהבטיח ששום כוח מקומי לא יצמח בה.{{הערה|1=שצמן, עמ' 166- 168. }} המלחמה הסתיימה בניצחונה של רומא ובשנת [[196 לפנה"ס]] הכריז הקונסול [[טיטוס קווינטיוס פלאמינינוס]] על חרות היוונים.{{הערה|1= פלוטארכוס, "'''חיי אישים - אנשי יוון ורומי'''", תרגם מן המקור היווני והוסיף הערות א"א הלוי, ירושלים, מוסד ביאליק, 1973, עמ' 264.}} שנתיים לאחר מכן, התפנו הלגיונות הרומאיים מיוון. התנהלות רומא במהלך מלחמה זו, ולאחריה, אפיינה את מדיניותה במזרח ההלניסטי: היא המשיכה להציג את התערבותה כשוחרת שלום, כאשר מטרתה הייתה ביסוס יוקרתה ודיכוי כוחות מקומיים, ולא כיבוש שטחים.{{הערה|1= [[טום הולנד (סופר)|טום הולנד]], "'''רוביקון – הרפובליקה הרומית ניצחונותיה והטרגדיה שלה'''", עמ' 31, הוצאת יבנה, 2006. }}

 

 

האחרונה בממלכות ההלניסטיות הגדולות, ממלכת תלמי, לא נכנסה לעימות צבאי עם הרומאים. ממלכה זו סבלה ממשברים פנימיים וחיצוניים בשנים אלו ורומא לא אוימה על ידה ולא ראתה צורך בריסונה.{{הערה|1= שצמן, עמ' 180.}}{{הערה|1= גולן, עמ' 739 – 751. גולן מתאר בהרחבה את התדרדרותה הפנימית והחיצונית של ממלכת תלמי החל מ[[קרב רפיח]]. בין השאר הוא תולה את הסיבות לחולשתה בשורה של מרידות פנימית מתישות, התחזקות מדינית של אויביה מדרום, בעיות מימון, משק מעורער, אינפלציה, השפעה הולכת וגדולה של חצרנים על המלוכה, סכסוכי ובעיות ירושה וחוסר היכולת של שליטיה, שושלת תלמיי, להנהיג אותה .}} הן בשל חולשתה, והן בשל התעצמותה של רומא, נראה שמצרים אף נכנסה בשנים אלו לחסותה של האחרונה.{{הערה|1= תאודור מומזן, "'''דברי ימי רומא'''", כרך א', הוצאת מסדה, תשכ"א, עמ' 320. מומזן מנסח ש "מצרים נצטרפה מרצון למדינות הכפופות לרומא".}}

את סיומה של תקופה זאת, בה התגבשה רומא כאימפריה ים תיכונית אפשר לראות בשנת [[172 לפנה"ס]], עם פריצתה של [[המלחמה המאקדונית השלישית]]. בשנים שעברו מאז מלחמת אנטיוכוס שמרה רומא על מעמדה והשפעתה בעולם ההלניסטי באמצעים דיפלומטים, מבטיחה שאף אחת מהיחידות המדיניות בו לא תתעצם. בשנים אלו הצליחו פיליפוס ויורשו [[פרסאוס (מלך מוקדון)|פרסאוס]], לחזק בהדרגה את מוקדון פנימית וחיצונית, ולהגביר את השפעתה ביוון. פעולות אלו לא היו איום לרומא, אולם נראה, כפי שישראל שצמן מנסח זאת, שבשלב זה רומא כבר לא יכלה לסבול שגשוג של שום גורם בתחום השפעתה, וכאשר נקרו לה הזדמנויות לרסן גורמים אלו, היה ניצלה אותם ללא היסוס.{{הערה|שם= שצמן,182}}

 

 

==== 167 -133 לפנה"ס - מהגמוניה לאימפריליזם ומאחדות לפילוג====

===מקורות מודרניים===

* [[תאודור מומזן]], '''דברי ימי רומא''', תרגום על ידי [[דוד קלעי]], [[הוצאת מסדה]], 1961.

* [[ישראל שצמן]], '''תולדות הרפובליקה הרומית''', [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], תש"ן.

* [[פרגוס מילר]], '''הרפובליקה הרומית בראי ההגות המדינית''', [[החברה ההיסטורית הישראלית]], 2012.