נישואי תערובת ביהדות – הבדלי גרסאות

==במקורותבמקרא==

:{{ציטוטון|גַּם בַּיָּמִים הָהֵם, רָאִיתִי אֶת-הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אשדודיות (אַשְׁדֳּדִיּוֹת), עמוניות (עַמֳּנִיּוֹת), מוֹאֲבִיּוֹת. וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית--וְכִלְשׁוֹן, עַם וָעָם. וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם, וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם; וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים, אִם-תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם-תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם. הֲלוֹא עַל-אֵלֶּה חָטָא-שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא-הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ, וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה, וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: גַּם-אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע, לַעֲשֹׂת אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת--לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ: לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת.}}

לפי חנן בירנבוים, למשל, גלותטוען שגלות בבל היא שהולידה בחוגים מסוימים של שבי ציון בדלנות לאומית ואף עוינות כלפי נכרים, שהתבטאה, בין היתר, באיסור נישואי התערובת.{{הערה|חנן בירנבוים, "טומאת נכרים בעת העתיקה", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 139.}} לדעתו של [[משה ויינפלד]],{{הערה|{{מטח|משה ויינפלד|המגמה האוניברסליסטית והמגמה הבדלנית בתקופת שיבת ציון|13750}}, מתוך כתב העת "[[תרביץ]]"}} בתקופה זו הועמק הפער בין בני ישראל לבני הנכר כתוצאה מהתפתחותה של התנועה הבדלנית, ממנה יצאו [[עזרא הסופר]] וסיעתו. לפי ויינפלד תנועה זו פיתחה אידאולוגייה דתית-לאומית קיצונית המבוססת על מדרש הכתובים יותר מאשר על הכתובים עצמם, בסתירה לסבלנותה של היהדות כלפי הנכרים, הבאה לידי ביטוי, לדבריו, בספר [[ישעיהו]]:

לפילדעתה חוקרת המקרא, פרופ'של [[יאירה אמית]],{{הערה|בפרקו השני של ספרה של פרופ' יאירה אמית, '''גלוי ונסתר במקרא: פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים''', הוצאת ספרי חמד, 2003}} נישואים בין-דתיים וקשרים עם נוכרים היו חלק מחיי היום-יום בתקופות מסוימות, בהן, ככל הנראה, התקיימה סימביוזה בין עם ישראל לעמים הסובבים אותו. כך, למשל, תופעה זו נתפשה כמאפיינת את [[תקופת ההתנחלות]], כפי שניתן ללמוד מן הנאמר ב[[ספר שופטים]]:

לפילדעתו פרופ'של צבי זוהר,{{הערה|1=[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19339&source=1627 ראה במאמרו של זוהר, נישואי תערובת – וגיור], מתוך "זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי".}} התקופה המודרנית הביאה עימה מספר שינויים משמעותיים ביחס היהדות לנישואים בין-דתיים. בתקופה זו גברה באופן משמעותי תופעת נישואי התערובת בקרב בני ובנות העם היהודי בכל המרחב הגאוגרפי האירופי והאמריקני. זוהר מציין כי אף על פי ששום גורם הלכתי ושום זרם ביהדות לא הביעו תמיכה רשמית בנישואי תערובת, ריבויים של נישואים אלה העמיד את חכמי ההלכה בפני הצורך לנקוט עמדות מעשיות במגוון רחב של שאלות. דוגמה בולטת לכך מהווים הלבטים סביב השאלה "האם ראוי לגייר בן / בת זוג נוכרי/יה וילדים שנולדו לאב יהודי ולאמא נוכרייה". זוהר מתאר כי ישנה מחלוקת עזה בין הרבנים השונים, ומציין את תשובתו הרשמית של מי שהיה הרב הראשי של מדינת ישראל, [[הרב עוזיאל]], במסר משנת 1951, אשר נשלח לקהילת [[תטואן]] שבמרוקו הספרדית. זוהר אמר שבמסר זה קבע הרב עוזיאל, כי גם אם לאחר הגיור ינהלו האם והילדים אורח חיים חילוני לגמרי, יש לגיירם: {{ציטוטון|מותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות}}. לדברי זוהר הוא מבקר בחריפות את הרבנים הנמנעים מלגייר, ומאשים אותם בבגידה בתפקידם כ{{ציטוטון|רועים הרוחניים של עם ישראל}}.