דוד וולפסון – הבדלי גרסאות

לאחר שנכח בנאום של [[מקס בודנהיימר]] שעסק בתחיית העם היהודי, החל וולפסון נושא נאומים משלו בנושאי ציונות. תוך זמן קצר התחבר וולפסון לפעילים המובילים בתנועת חיבת ציון הגרמנית ונעשה למוביל בתחום. פעילות עסקנית זו נתפסה בעיניו כמגוחכת לאחר שבשנת [[1896]] קרא את ספרו של [[תיאודור הרצל]] "[[מדינת היהודים]]". הרושם העצום שהותיר עליו הספר גרם לוולפסון לצאת ל[[וינה|ווינה]] ולהפוך לידידו הקרוב ועוזרו האישי של הרצל. לאחר שחזר מוינה הקים וולפסון בקלן את הגרעין שעתיד להפוך להסתדרות הציונית בגרמניה - "האגודה היהודית הלאומית" שבראשה הועמד [[פאביוס שך]]. אמונות היסוד של האגודה היו שילוב בין רעיונותיה של תנועת [[חיבת ציון]] ורעיונותיו הציוניים של הרצל. ב-[[1897]] נערכו בגרמניה בחירות ל[[ההסתדרות הציונית|הסתדרות הציונית]] הגרמנית. וולפסון נבחר לתפקיד ה[[גזבר]], ויחד איתו כיהנו כמנהיגי הגוף גם בודנהיימר ורילף.

 

 

עם תחילת [[המאה ה-20]] התלווה וולפסון למסעו של הרצל ל[[ארץ ישראל]] ול[[קושטא]]. במהלך הביקור ייסד וולפסון את [[אוצר התיישבות היהודים]], מעין [[בנק]] ששימש מנוע כלכלי ליישוב הארץ ונטע עץ דקל מפורסם במתחם [[ארזה]]. במהלך המסע התהדקו קשריהם של וולפסון והרצל, וכמחווה על כך קרא הרצל ל[[דמות ספרותית|דמות]] הראשית בספרו [[אלטנוילנד]] "דוד ליטבק", על שם ידידו. בנוסף לכך, ציווה הרצל ב[[צוואה|צוואתו]] להכיר בוולפסון כ[[אפוטרופוס]] של [[משפחת הרצל|ילדיו]] לאחר מותו.