התפרצות גמא – הבדלי גרסאות

הלוויין (לדוגמה פרמי-Fermi): אשר קולט את קרינת השמיים אליהם הוא צופה קולט באופן מתמיד [[קרינת הרקע הקוסמית|קרינת רקע קוסמית]], כאשר הלוויין קולט בפתאומיות פרץ קרינה באנרגיה גבוהה הוא שולח את הנתונים אל בסיסי המידע על כדוה"א ([[כדור הארץ]]). פרץ הקרינה נקרא נקודת שיא (Peak)  והוא מציג כמות אנרגיה גבוהה מהרגיל שעלולה להיות התפרצות גמא. בבסיס המידע על כדוה"אכדור הארץ, ניתן לדעת מן המידע מתי התרחשה ההתפרצות, אורכה, כמות האנרגיה שלה, כמה נקודות שיא היו, מאיזה כיוון נקלטה ואיזה סוג היא.

השיטה הכי נפוצה לאיתור קרני גמא בחלל היא על ידי [[גביש נצנץ|גבישי נצנץ.]]. גבישים אלה הינם חומרים שפולטים אור לאחר שקרינת הגמא מייננת לתוכם אלקטרונים. זאת אומרת, הפוטון האנרגטי  שפוגע בגביש מעביר את האנרגיה שלו או חלקה ל[[אלקטרון]] שנמצא בחומר, בעיקר בגלל [[אפקט קומפטון]] ו[[בליעה פוטו-אלקטרית]]. הפוטו-אלקטרון נע בתוך החומר ומעביר את האנרגיה שלו לאטומים שפולטים גם הם אלקטרונים נוספים. לאחר מכן האלקטרונים מתחילים לנוע בחומר עד שהם פוגשים בעוד אטומים ומשחררים בהם אלקטרון. בגלל צפיפות ה[[גביש|קריסטל]], עוד ועוד אלקטרונים חופשיים פוגעים באלקטרונים אחרים, מעבירים אנרגיה ומשתחררים. כאשר האלקטרונים נתפסים שוב על ידי אטומים בחומר הם פולטים אור, על פי פליטת האור מחשבים את אנרגיית האלקטרון הפוגע.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Hjorth, J., Bloom, J.S|שם=Gamma-Ray Bursts|כתב עת=}}</ref>