סלסטין בביארו – הבדלי גרסאות

|תמונה=[[קובץ:Babayaro.jpg|200px|סלסטין בביארו ב-2008]]

'''סלסטין היסיית' בביארו''' ({{שם בשפת המקור|שם=Celestine Hycieth Babayaro|שפה=אנגלית}}; נולד ב-[[29 באוגוסט]] [[1978]] ב[[קדונה]]) הוא [[כדורגלן]] עבר [[ניגריה|ניגרי]] ששיחק בעמדת ה[[מגן שמאלי|מגן השמאלי]].

עם פתיחת עונת {{בספורט|1995|1996}}, זכה בביארו בתואר נוסף עם אנדרלכט, [[הסופר קאפ הבלגי]], לאחר שפתח בהרכב בניצחון 2-11–2 על [[קלאב ברוז']]. באותה עונה היה בביארו למגן השמאלי הבכיר בהרכב, עם 28 הופעות ליגה, בהן קבע שיא קריירה אישי של חמישה שערים. עם זאת, קבוצתו סיימה את העונה כסגנית האלופה בלבד.

לקראת [[עונת 1997/1998 בפרמייר ליג|עונת 1997/1998]] חתם בביארו ב[[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] ה[[אנגליה|אנגלית]], לאחר שאותר על ידי ה[[סקאוט (ספורט)|סקאוט]] לואיס דורקין באפריל [[1997]]. סכום ההעברה הוערך בכ-2.25 מיליון [[ליש"ט]], סכום השיא של צ'לסי לשחקן צעיר באותו הזמן. בביארו ערך את הבכורה תחת [[רוד חוליט]] מול [[סלובן ברטיסלאבה]] במסגרת [[גביע אירופה למחזיקות גביע]]. בדצמבר [[1997]], במסגרת משחק ה[[פרמייר ליג]] מול [[טוטנהאם הוטספר]], נפצע בביארו ונאלץ להחמיץ את המשך העונה. בשל כך, החמיץ את הניצחון על [[מידלסברו (כדורגל)|מידלסברו]] בגמר [[גביע הפוטבול ליג]] ואת הניצחון על [[שטוטגרט (כדורגל)|שטוטגרט]] בגמר גביע המחזיקות. הוא סיים את עונת הבכורה שלו במועדון עם 13 הופעות בלבד, מהן שמונה הופעות ליגה.

תחת המאמן [[ג'אנלוקה ויאלי]], שהחליף את חוליט במהלך העונה החולפת, שב בביארו להיות שחקן משמעותי בקבוצתו כבר ב[[עונת 1998/1999 בפרמייר ליג|עונה לאחר מכן]]. הוא פתח בהרכב בניצחון 1-00–1 על [[ריאל מדריד]] במסגרת [[הסופר קאפ האירופי]], וערך 28 הופעות ליגה באותה העונה, בהן כבש שלושה שערים, כאשר קבוצתו סיימה שלישית בטבלה בתום העונה. ב[[עונת 1999/2000 בפרמייר ליג|עונת 1999/2000]] זכה בתואר נוסף עם צ'לסי, [[גביע ה-FA]], כאשר פתח בהרכב הקבוצה בניצחון 1-00–1 על [[אסטון וילה]] במשחק הגמר. כמו כן, היה שותף למסעה המוצלח של הקבוצה במסגרת [[עונת 1999/2000 בליגת האלופות|ליגת האלופות]], במהלכו העפילה צ'לסי עד לרבע הגמר והודחה ב[[הארכה]] מול [[ברצלונה (כדורגל)|ברצלונה]]. בביארו הורחק במהלך ההארכה של משחק הגומלין.

בביארו פתח את [[עונת 2000/2001 בפרמייר ליג|עונת 2000/2001]] עם זכייה ב[[מגן הצדקה]], לאחר ניצחון 2-00–2 על [[מנצ'סטר יונייטד]], בו פתח בהרכבה של צ'לסי. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן הוחלף ויאלי ב[[קלאודיו ראניירי]], ותחתיו זכה בביארו לפחות דקות ברוטציה, ובשתי העונות הבאות רשם 37 הופעות ליגה במצטבר, לאחר שהתמודד עם תחרות מצדם של [[וינסטון בוחארדה]] ו[[גריים לה סו]] באותה העמדה. הגעתו של [[ויין ברידג']] לקבוצה לקראת [[עונת 2003/2004 בפרמייר ליג|עונת 2003/2004]] דחקה את בביארו לספסל, ואת העונה הזו סיים עם שש הופעות ליגה בלבד. [[עונת 2004/2005 בפרמייר ליג|עונה לאחר מכן]], תחת המאמן [[ז'וזה מוריניו]], שוב מצא עצמו בביארו כשחקן ספסל, ולאחר חצי עונה סיים את דרכו במועדון בתום שבע וחצי עונות, בהן כבש חמישה שערי ליגה ב-132 הופעות.

בינואר [[2005]] הצטרף בביארו ל[[ניוקאסל יונייטד]], תחת המאמן [[גריים סונס]]. עוד באותו החודש כבש את מה שהיה לשערו היחיד במדי ניוקאסל, בניצחון 3-11–3 על [[קובנטרי סיטי]] במסגרת הגביע. עד לתום העונה שותף בביארו בשבעה משחקי ליגה, וב-13 משחקים בסך הכול. [[עונת 2005/2006 בפרמייר ליג|עונת 2005/2006]] הייתה לעונת השיא של בביארו בקבוצה, עם 28 הופעות ליגה שסייעו לקבוצתו לסיים במקום השביעי.

בספטמבר [[2006]], במהלך משחק ליגה מול [[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]], פגע בביארו בפניו של [[חלוץ (כדורגל)|חלוץ]] היריבה [[דירק קאוט]]. המהלך נעלם מעיניו של שופט המשחק, אך בעקבות צילומי הטלוויזיה הורחק בביארו משלושה משחקים, הודה והתנצל על המעשה. ב-[[10 בפברואר]] [[2007]], לאחר ניצחון 2-11–2 על ליברפול, חשף [[גלן רודר]], מאמן ניוקאסל, כי 12 שעות לפני המשחק הודיע לו בביארו כי אחיו דייוויד נפטר מ[[שחפת]], אך ביקש לעלות לשחק על אף האירוע. בביארו הפגין יכולת טובה במשחק, וזכה להערכה רבה מצד המאמן ואוהדי הקבוצה. את העונה סיים בביארו עם 12 הופעות ליגה.

בביארו החל את דרכו הבינלאומית כבר בגילאים הצעירים, וזכה עם ניגריה באליפות העולם עד גיל 17 שנערכה ב[[יפן]] ב-[[1993]]. שנתיים לאחר מכן, ב-[[10 בנובמבר]] [[1995]], ערך את הופעת הבכורה שלו במדי [[נבחרת ניגריה בכדורגל|נבחרת ניגריה הבוגרת]], במסגרת משחק הגומלין מול {{נבחרת|אוזבקיסטן}} ב[[גביע אפרו-אסיה לאומות]]. ניגריה ניצחה 1-00–1 במשחק, וזכתה בתואר.

בביארו נכלל בסגל של המאמן [[ז'ו בונפרר]] לטורניר ה[[כדורגל באולימפיאדת אטלנטה (1996)]], והיה שם לשחקן מפתח בנבחרת הניגרית. הוא פתח בניצחונות 1-00–1 על {{נבחרת|הונגריה}} ו-2-00–2 על {{נבחרת|יפן}} בשלב הבתים, וזכה למנוחה במשחק השלישי מול {{נבחרת|ברזיל}}. הוא שב להרכב וכבש את השער השני בניצחון 2-00–2 על {{נבחרת|מקסיקו}} ברבע הגמר, וכן פתח בניצחון 4-33–4 ב[[הארכה]] על {{נבחרת|ברזיל}}. במשחק הגמר מול {{נבחרת|ארגנטינה}}, כבש בביארו את שער השוויון של ניגריה בדרך לניצחון 3-22–3 ולזכייה במדליית הזהב. בביארו אף נכלל בנבחרת המצטיינים של הטורניר.

לאחר שחווה פציעה בברכו בדצמבר [[1997]], הספיק בביארו לשוב בזמן כדי להיכנס לסגל של [[בורה מילוטינוביץ']] ל[[מונדיאל 1998]] ב[[צרפת]]. בביארו פתח בהרכב בניצחון המפתיע 3-22–3 על {{נבחרת|ספרד}} עם פתיחת הטורניר, ושמר על מקומו בניצחון 1-00–1 על {{נבחרת|בולגריה}}, שהבטיח לניגרים העפלה משלב הבתים. הוא זכה למנוחה בהפסד 3-11–3 ל{{נבחרת|פרגוואי}}, אך על אף ההפסד, עלתה ניגריה לשלב הבא מהמקום הראשון בבית. בביארו שב להרכב בשמינית הגמר, שם נעצרה ניגריה בתבוסת 4-11–4 ל{{נבחרת|דנמרק}}.

בשנת [[2002]] שוב היה שותף לשני טורנירים מרכזיים. הראשון היה טורניר [[גביע אפריקה לאומות 2002]], שם סיימה נבחרתו במקום השלישי, ובהמשך נכלל בסגל של המאמן [[פסטוס אוניגבינדה]] לטורניר [[מונדיאל 2002]]. לאחר ההצלחה בשלב הבתים ב-[[1998]], הפעם כשלה ניגריה כשסיימה אחרונה בבית, וללא ניצחון. בביארו פתח בהפסדים 1-00–1 לארגנטינה ו-2-11–2 ל{{נבחרת|שוודיה}}, ולא שותף כשניגריה נפרדה בשוויון 0-0 עם {{נבחרת|אנגליה}}.