החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבוקובינה |
|||
שורה 50:
המלחמה התנהלה בחלקה האירופי של ברית המועצות ובמזרח אירופה. עיקר הלחימה התנהל בשדה הקרב היבשתי, אך התנהלה לחימה גם באוויר, ובמידה מעטה בים.
הגבול היבשתי בין גרמניה הנאצית וגרורותיה לברית המועצות עבר ברובו בשטח מישורי, שבותר על ידי [[ביצות פריפייט]] בערך במרכזו. ביצות אלה, שעבירותן נמוכה
על קו הגבול הישן של ברית המועצות בחזית המערבית הגן קו ביצורים, שנודע בשם [[קו סטלין]]. סיפוח המדינות הבלטיות, מערב בלארוס ומערב אוקראינה (מזרח פולין) בשנים 1939-1940 אילץ את הסובייטים לבנות קו ביצורים חדש, שהורכב ממספר "אזורים מוגנים", כדי להגן על הגבול החדש. כדי לבנות את קו הביצורים החדש, שנודע בשם [[קו מולוטוב]], נעשה שימוש בחומרים ובציוד שפורקו מ"קו סטלין". ביוני 1941, ערב הפלישה הגרמנית, עדיין היה "קו מולוטוב" בשלבי הקמה ראשונים. הוא כלל ביצורי שדה באיכות משתנה שציודם לקוי, שלא הגנו על כל אורך החזית, אך בכל זאת סייעו לצבא האדום להאט במספר אזורים את התקדמות הוורמאכט ובעלי בריתו לתוך שטח ברית המועצות.
שורה 56:
הלחימה בחזית הסובייטית התאפיינה במגמה עונתית, לפחות עד שנת 1943. הגרמנים נהגו לתקוף בדרך כלל בקיץ, ואילו הצבא הסובייטי ניצל את החורף הקשה, כדי לעבור להתקפת נגד (קרב מוסקבה, קרב סטלינגרד). הציוד והביגוד של הצבא הסובייטי התאימו יותר ללחימה בתנאי קור עז, בקרח ובשלג עמוק, בעוד שהצבא הגרמני לא התכונן כראוי ללחימה בתנאי החורף הרוסי, והציוד הצבאי שלו לא היה מותאם לכך. מנועי הטנקים קפאו, וכלי הנשק נטו להיתקע בקור העז.
תקופת האביב התאפיינה בהפשרת שלגים, שגרמה להצפת הדרכים, וליצירת בוץ עמוק, שהיקשה מאוד על התנועה. בנוסף לכך, מספר הכבישים הסלולים ברחבי ברית המועצות היה מצומצם, ורוחב מסילות הרכבת היה שונה מהרוחב המקובל במערב אירופה, עובדה שהקשתה על
החל מקיץ 1943 עברה היוזמה האסטרטגית לידי הצבא הסובייטי, שלא התקשה להילחם בחורף, והמשיך לתקוף לכל אורך השנה.
שורה 72:
הטיהורים עיכבו את תהליך המודרניזציה של הצבא האדום, וגרמו לקצינים מכל הדרגות שלא "טוהרו", או שהוחזרו לשורות הצבא לאחר שנעצרו, לחשוש מנקיטת יוזמה כלשהי, ולהיצמד בצורה עיוורת לפקודות מלמעלה. לאחר הטיהורים, סטלין החליף קצינים אלו בעושי דברו ממלחמת האזרחים, ללא קשר ליכולתם האמיתית בשטח. נערך גם גל של קידומים בטרם עת, מה שגרם לקצינים רבים להחזיק בדרגות ותפקידים מעבר ליכולתם. לרשות הצבא הסובייטי עמדו ערב המלחמה עשרות אלפי טנקים ומטוסים, אולם רובם היו מדגמים מיושנים, ורמת המיומנות המקצועית והכישורים הטקטיים של צוותי הטנקים ושל הטייסים הייתה נמוכה מאוד יחסית למקובל בצבאות המערביים.
עדות לחוסר תפקודו של הצבא האדום התגלתה במהלך [[מלחמת החורף|העימות הצבאי עם פינלנד]] בחורף 1939/1940. סטלין רצה לנצל את העובדה, שמעצמות המערב עסוקות במלחמתן נגד גרמניה, כדי להשתלט על שטחים מסוימים בפינלנד. אולם הצבא הפיני הקטן ניצל היטב את היכרותו עם תוואי השטח שעליו הגן, כדי להנחית שורת מפלות לכוחות הסובייטיים הפולשים, ורק אחרי שהצבא האדום תגבר את כוחותיו באזור לכמעט מיליון חיילים, הוא הצליח לכפות לבסוף על פינלנד לקבל את הדרישות הסובייטיות, לאחר שספג אבדות כבדות במהלך המערכה, שארכה מספר חודשים. היטלר והפיקוד הגרמני, ראו במערכה כושלת זו ראיה לחולשת הצבא הסובייטי, ולחוסר המיומנות המקצועית שלו, ובהזדמנות אחת היטלר אף אמר למפקדיו הבכירים: "עליכם רק לבעוט בדלת, וכל המבנה הרעוע
אין ספק שלטיהורים הייתה השפעה הרסנית על התפקוד של הצבא האדום, אבל אין לתלות בהם את כל האשמה לחסרונות ולחולשות של הצבא הסובייטי, כפי שנחשפו במהלך השלבים הראשונים של המלחמה כנגד גרמניה הנאצית.
| |||