לוז (חברה) – הבדלי גרסאות

בשנת 1992, רכש איש העסקים הבלגי לואי בגו, את הטכנולוגיה והפטנטים של לוז ב-2 מיליון דולר מכונס הנכסים של החברה, והשקיעה סכום של 40 מיליון דולר בקמת חברת סולל (Solel Solar Systems). אבי ברנמילר, מהנדס שעבד בחברת לוז גויס לחברה החדשה ושימש כמנכ"ל החל מ-1996. בשנים הראשונות עסקה החברה במכירת חלקי חילוף לשדות הסולריים שהקימה לוז ב[[קליפורניה]] ובהוזלת עלות ייצור החשמל בהם. ובמקביל המשיכה בפיתוח הטכנולוגיה התרמו-סולארית במערכת הדומה מאוד לזו שפיתחה לוז, בתוספת שיפורים העושים שימוש נרחב במערכות מיחשוב, שהתקדמו בכמה דורות מאז קרסה לוז. אלומת הקרינה ממוקדת בעזרת המראות של חברת סולל בצינור, שבו זורם הנוזל המוליך את החום לטורבינה. אחד היתרונות של הטכנולוגיה היא העובדה שהטורבינה של סולל זהה לטורבינה שמניעה תחנה פחמית סטנדרטית, והופכת אותה לתחנת כוח שניתנת להנעה הן בדלק קונוונציונלי והן באנרגיה סולרית.{{הערה|{{הארץ|יורם גביזון|הקאמבק הגדול בשוק האנרגיה הישראלי: 15 שנים לאחר שחלוצת האנרגיה הסולרית לוז פשטה את הרגל, עשויה סולל, שקמה על חורבותיה, להיות הדבר הגדול הבא בשוק האנרגיה|1.1112270|14 ביוני 2006}}}}

 

 

בשנת 2008, השקיעה קרן אקופין (Ecofin) הבריטית מיליון דולר בחברה{{הערה|{{גלובס|מירב אנקורי |סולל מאשרת הפרסום ב"גלובס": קרן אקופין הבריטית השקיעה בה 105 מיליון דולר|1000303058|28 בינואר 2008}}}} ובשנת 2009, נמכרה החברה לחברת ציוד האנרגיה הגרמנית [[סימנס]] תמורת 418 מיליון דולר.{{הערה|{{TheMarker|אבי בר-אלי|החברה מבית שמש שתעזור לסימנס לפתח אנרגיה סולארית|1.538505|18 באוקטובר 2009}}}} אך שלוש שנים מאוחר יותר סגרה סימנס את מפעלה של סולל בבית שמש, מחקה את השקעתה בחברה, ופיטרה 350 מ–400 עובדיו. זאת עקב [[המשבר הכלכלי העולמי (2008)|המשבר הכלכלי העולמי]] שגרם לביטול תוכניות רבות להקמת שדות תרמו-סולאריים. בעיקר ב[[ספרד]], שהייתה שוק היצוא העיקרי של סולל.{{הערה|{{TheMarker|אבי בר-אלי|סימנס סוגרת את מפעל סולל; 150 עובדים יפוטרו|1.2047343|6 ביוני 2013}}}}