רוברט אופנהיימר – הבדלי גרסאות

ב[[ספטמבר|בספטמבר]] [[1911]], החל אופנהיימר ללמוד בבית ספר יסודי פרטי של "האגודה לתרבות אתית", אשר חינך את תלמידיו לראיית עולם ליברלית ולאחריות חברתית והוקם על ידי [[פליקס אדלר]] - מייסד תנועת התרבות האתית.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:1}} לאחר סיום לימודיו היסודיים עבר אופנהיימר ללמוד בבית ספר התיכון של האגודה. אל תחום המדעים נחשף אופנהיימר במהלך שנים אלה, כאשר החל ללמוד פיזיקה בכיתה י"א ושנה לאחר מכן כימיה. בשנת [[1921]], השלים את לימודיו התיכוניים.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 30}}

לאחר טיול משפחתי בגרמניה, חלה אופנהיימר ב[[דיזנטריה|בדיזנטריה]] שריתקה אותו למיטתו במשך מספר חודשים. כמו כן הוא נדבק [[קוליטיס כיבית|בקוליטיס]] - דלקת מעיים כיבית שתלווה אותו במשך כל חייו.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 36}} לאחר שהחלים, נסע אופנהיימר בשנת [[1922]] למסע רכיבה ב[[ניו מקסיקו|בניו מקסיקו]], שברבות הימים הפכה לאתר ההתבודדות והמנוחה שלו. מסעותיו על סוסי משא, שיצאו מהכפר פריחולס, השוכן ממערב לנהר [[ריו גראנדה]], הובילו אותו לאתר מבודד בשם לוס אלאמוס, שקיבל את שמו משמם הספרדי של עצי [[כוריזיה הדורה|הכוריזיה]] שגדלו לאורך הנחל הזורם בעמק. באותו זמן שכנה באזור, שהיה מבודד ולא מיושב ברובו, פנימייה לנערים.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 40}} 20 שנה לאחר מכן, אופנהיימר בחר במקום זה כאתר הבנייה של [[המעבדה הלאומית לוס אלמוס|מחנה צבאי מסוגר]], שבו תוכננה ונבנתה פצצת האטום.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:0}}

ב[[ספטמבר|בספטמבר]] [[1922]], החל אופנהיימר את לימודיו ב[[אוניברסיטת הרווארד|באוניברסיטת הרווארד]]. בתחילת לימודיו, לא היה בטוח אופנהיימר באיזה מסלול אקדמי לבחור והוא לקח קורסים שונים ללא קשר אחד לשני. הוא שקל זמן מה ללמוד ארכיטקטורה, אך מכיוון שאהב יוונית בבית הספר, חשב גם ללמוד לימודים קלאסיים. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים, החליט אופנהיימר ללמוד לתואר ראשון בכימיה.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 44}} הישגיו האינטלקטואליים לאורך התואר בלטו, אך הוא נותר בודד והתקשה לפתח קשר אינטימי עם נשים. בשנת [[1925]], לאחר שלוש שנים, סיים בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון, על אף תקופות של דיכאון, התבודדות והסתגרות שאפיינו אותו.{{הערה|איתי נבו, [https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencehistory/%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%AA%D7%A5-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%AA 113 שנים להולדתו של רוברט אופנהיימר], מכון דוידסון, 22 באפריל 2017}}

לאור הישגיו הלימודיים, קיבל אופנהיימר מהרווארד מלגת מחקר להמשך לימודים מתקדמים במסלול לדוקטורט. למרות זאת, רצה אופנהיימר לפנות ללימודי הפיזיקה. בהקשר זה, קיווה אופנהיימר כי הפיזיקאי [[ארנסט רתרפורד]], אשר נחשב לאבי הפיזיקה הגרעינית וזוכה [[פרס נובל לכימיה]] בשנת [[1908]], יקח אותו תחת חסותו ויהיה המנחה שלו בתארים המתקדמים. לשם כך, ביקש אופנהיימר ממורהו לפיזיקה בהרווארד שיכתוב לו מכתב המלצה לשם קבלה ל[[אוניברסיטת קיימברידג'|לאוניברסיטת קיימברידג']] שבאנגליה. רתרפורד דחה את בקשתו של אופנהיימר, אך העבירה לפיזיקאי [[ג'יי ג'יי תומסון]], שקיבל בשנת 1906 את [[פרס נובל לפיזיקה]] בזכות גילוי [[אלקטרון|האלקטרון]]. תומסון, שפרש מכל תפקידו המנהליים באוניברסיטה כבר ב-1919, הסכים להנחות את אופנהיימר במסלול לדוקטורט.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 52}}

ב[[ספטמבר|בספטמבר]] [[1925]], עבר אופנהיימר לאנגליה שם החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'.{{הערה|[https://www.biography.com/people/j-robert-oppenheimer-9429168 J. Robert Oppenheimer], biography.com}} כחלק מלימודיו, עבד ב[[מעבדת קוונדיש|במעבדת קוונדיש]], שבה חיברו ופיתחו באותן שנים את תאוריית [[פיזיקה קוונטית|הפיזיקה הקוונטית]]. על אף ההזדמנות שנפלה בחלקו לעבוד במחיצת פיזיקאים מובילים, אופנהיימר שנא את העבודה הסזיפית שניתנה לו במעבדה והדבר השפיע על מצבו הנפשי שהתערער במהלך חודשיו הראשונים באוניברסיטה. בסתיו של אותה שנה, במהלך עבודתו במעבדה, חווה אופנהיימר משבר נפשי. המנחה שלו, [[פטריק בלקט]], הטיל עליו עוד ועוד עבודות מעבדה ואופנהיימר החליט להעניש אותו. לטענת אופנהיימר בפני חברו הקרוב פרגוסון, הוא הניח על שולחנו של בלקט תפוח שלתוכו הוחדר חומר כימי רעיל.{{הערה|[[רות אלמוג]], [https://www.haaretz.co.il/1.1868495 האור השחור של רוברט אופנהיימר], באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012}} למזלו של אופנהיימר, בלקט לא אכל מהתפוח אך המקרה דווח להנהלת האוניברסיטה. מאחר שהוריו של אופנהיימר שהו עדיין בקיימברידג' (לאחר שבאו לבקר את רוברט), דיווחה להם האוניברסיטה על התקרית. רק לאחר התערבותו של אביו, הסכימה ההנהלה לוותר על הגשת תביעה והוסכם שהוא ימשיך ללמוד על תנאי ובמקביל יקבל טיפול אצל פסיכיאטר נודע בלונדון. לאחר תקופה מסוימת, הסתיים הטיפול לאור קביעתו של הפסיכיאטר כי אופנהיימר סובל מ"Dementia praecox" - הגדרה מיושנת לתסמונת [[סכיזופרניה]] וכי הוא מקרה חסר תקווה וכל אנליזה נוספת תזיק לו יותר מאשר תועיל.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 58}}

לאחר [[עליית היטלר לשלטון]] ב[[ינואר|בינואר]] [[1933]], פוטרו פרופסורים רבים ממוצא יהודי ממשרותיהם בגרמניה. אופנהיימר תרם לקרן סיוע לפיזיקאים שברחו מהמדינה, וביניהם מדען שהיה הפרופסור שלו בתקופתו בגטינגן.

ב-[[18 בספטמבר]] [[1942]], קיבל על עצמו הצבא האמריקאי ניהול פרויקט סודי ביותר שעיקרו פיתוח נשק אטומי. אופנהיימר נחשב למועמד הראוי לניהולה של מעבדת הנשק הסודי, אך בשל פעילותו הפוליטית, הצבא לא אישר את סיווגו הביטחוני. בטופס ביטחוני שמילא הוא שטח את שמות הארגונים שבהם פעל ולדרישת הצבא הצהיר שהוא מנתק את כל קשריו עם הפוליטיקה. הוא מונה לתפקיד “מתאם הפריצה הגדולה” ‏(הכינוי המקורי של הפרויקט‏הפרויקט שבהמשך שונה ל"פרויקט מנהטן") והחל לגייס את מיטב המדענים, בהם הפיזיקאים [[הנס בתה|הנס בֶּתֶה]], [[אדוארד טלר]] וכו'. המידור והסודיות של הפרויקט היו כה גדולים, עד שאפילו [[הרי טרומן]], שהיה [[סגן נשיא ארצות הברית]] באותה תקופה, לא ידע עליו דבר. טרומן הוכנס לסודות הפרויקט על ידי ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]] רק לקראת סוף ה[[מלחמה]].

ב-[[16 ביולי]] [[1945]], בוצע בלוס אלאמוס הניסוי הגרעיני הראשון - [[ניסוי טריניטי]] - שבמהלכו התחולל הפיצוץ האטומי הראשון בתולדות האנושות. במסגרת ההכנות לניסוי, גידר הצבא האמריקאי שטח של כ-40 קמ"ר ובנה בונקרים ממוגנים לצופים שיגיעו לחזות בניסוי. במהלך ראיון שנערך עמו בשנת [[1965]], תיאר אופנהיימר את תחושותיו בזמן שחזה בניסוי:

הניסוי המוצלח העמיד למעשה לרשות ממשלת ארצות הברית [[נשק]] בעל עוצמת הרס והרג חסרות תקדים. כשבועיים וחצי לאחר הניסוי, נעשה שימוש מעשי בפצצת הגרעין בפעם הראשונה בהיסטוריה. ב-[[6 באוגוסט]] [[1945]], בשעה 08:14 הוטלה על העיר [[הירושימה]] שביפן פצצת אורניום. באודיטוריום בלוס אלאמוס התאסף קהל גדול שרקע ברגליו והריע כשאופנהיימר עלה על הבמה והניף את ידיו מעל לראשו כמנצח בזירת אגרוף. כעבור שלושה ימים החריבה פצצה נוספת את העיר היפנית [[נגסאקי]]. ב-[[14 באוגוסט]] [[1945]], הסתיימה המלחמה, לאחר הודעת הכניעה של יפן.