סי היימן – הבדלי גרסאות

היימן נולדה ב[[קיבוץ]] [[בית אלפא]] בשם '''סמדר היימן''', בתם של דליה, מטפלת אלטרנטיבית וה[[מלחין]] [[נחום היימן|נחום (נחצ'ה) היימן]], אחות קטנה לבילי.

בשנת [[1967]] עזבו הוריה את ישראל ל[[צרפת]] ולאחר מכן ב-[[1972]] ל[[לונדון]] שב[[בריטניה]]. בעקבות [[כינוי גנאי|כינויי גנאי]] [[אנטישמיות|אנטישמיים]] שבני גילה הצמידו לשמה בתקופת מגוריה בלונדון, גמלה בליבה החלטה, כי כשתגיע לגיל בו תוכל לעשות זאת, תשנה באופן רשמי את שמה{{הערה|שם=הכנסת|לפי דבריה של סי הימן ב[https://www.youtube.com/watch?v=AGM1sQPTPtQ ראיון] עם [[אהרל'ה ברנע]] בתוכנית הטלוויזיה "מחוץ לזמן", [[ערוץ הכנסת]], 9 בנובמבר 2015}}. היימן בחרה בשם "סי", ששימש [[שם חיבה]] עבורה בקרב משפחתה{{הערה|שם=הכנסת}}.

ב-[[1973]], בהיותה בת 12, חזרה מיוזמתה, ללא הוריה, לישראל לקיבוץ בית אלפא. הוריה שתמכו בהחלטתה ועמדו מאחוריה, נותרו עוד מספר שנים בלונדון וסמדר היימן חייתה אז בסטטוס של "[[ילדי חוץ|ילדת חוץ]]" במשק בו נולדה. את שירה הראשון, אותו כתבה והלחינה בעצמה, הקליטה היימן ב-[[1974]], כאשר הייתה בת 13. השיר נקרא "תן לנו לחיות", ואיתו התחרתה היימן בתחרות "גלבוזמר", שהנחה המורה שלה למוזיקה [[דוד עורי]]. השיר שארך כמעט שתי דקות זכה במקום הראשון, אבל לא דחף את היימן להקלטת [[אלבום בכורה]].

בשנת [[1985]] התפרסמה היימן בסרט "[[שוברים]]" של [[אבי נשר]]. בסרט גילמה היימן דמות צעירה בשם גלדיס השואפת להיות כוכבת [[רוק (מוזיקה)|רוק]]. היימן שרה בסרט שני דואטים עם [[יזהר אשדות]]. באותה השנה הקליטה את השיר "באת אלי", שיצא כ[[תקליט שדרים]], ואת השיר "זהב טהור", שלא זכה להצלחה מיוחדת. בשנת [[1986]] החלה היימן להופיע במועדונים קטנים ב[[תל אביב]] ומשכה תשומת לב בזכות סגנונה המוחצן, ובאמרה שהיא רוצה לשיר כמו [[ג'ניס ג'ופלין]].

בשנת [[1987]] הקליטה היימן את האלבום הראשון שלה עם "[[להקה מקומית]]". הטקסטים שבאלבום שילבו בין נושאים חברתיים, פוליטיים ונשיים, וכולם מלבד "לא עובדת בשביל אף אחד", שכתב [[רן עפרון]], נכתבו והולחנו בידיה. בנוסף לשירה ניגנה היימן בפסנתר ויחד איתה ניגן ב[[אקורדיון]] אביה נחום היימן. באותה השנה היא השתתפה ב[[פסטיבל שירי הילדים]] עם השיר "תנו לי [[גיטרה חשמלית]]" שזכה במקום השמיני.

בשנת [[1988]] יצא אלבומה השני שבו נכללו חידושים לשירים "[[כמו צמח בר]]" של [[רחל שפירא]] שהולחן על ידי אביה, "שחק אותה" של [[שלום חנוך]] ו"יורים ובוכים", שנפסל לשידור בראשית ימי [[האינתיפאדה]] בגלל תוכנו הפוליטי-תקשורתי. היימן לא משלבת כיום את השיר בהופעותיה.

בשנת [[1989]] הקליטה היימן את אלבומה השלישי, "עובדים בכביש", שכלל את השירים "גרפיטי תל אביב 89", "עובדים בכביש", "בלוז לחייל כחול עיניים", "זה כואב" ו"בדרך מבית אלפא לוואדי ערה". בעקבות האלבום זכתה בתואר "[[זמרת השנה]]" ב[[מצעד הפזמונים העברי השנתי|מצעד הפזמונים השנתי]] של [[רשת ג']] ב-[[1990]]. לאחר צאת האלבום ולאחר הופעות פרשה היימן לטובת גידול בנה תומר שנולד ב-[[1991]] מנישואיה לזמר רן עפרון, שהיה שותף להקלטות שלה.

בשנת [[1990]]1991 השתתפה היימן בשנית בתוכניתבפסטיגל עם השיר "[[הופהבכל מצב" שזכה במקום השני, ושרה בחלק האומנותי את השיר "לא עובדת בשביל אף היי]]אחד".

בסוף [[דצמבר]] [[2008]] יצא הסינגל הראשון "אני מחכה לגשם" (מילים של [[תרצה אתר]], לחן יוסי פרץ), מתוך אלבומה הבא. ב[[פברואר]]בפברואר [[2009]] יצא הסינגל השני "עכשיו הכל בסדר, הימים הרעים עברו" (מילים של סי היימן ולחן של נחום היימן). ב[[מרץ]]במרץ [[2009]] יצא הסינגל השלישי "לא רוצה!!" (מילים ולחן: יוסי פרץ).

ב[[מאי]]במאי [[2009]] יצא הדיסק החדש של היימן ושמו "שנה מעכשיו", בהוצאת [[התו השמיני]]. ב[[אוגוסט]]באוגוסט של אותה שנה שיחקה היימן תפקיד אורח בתפקיד עצמה בסדרה "[[דני הוליווד]]".

משנת [[2011]] משתתפת היימן בתוכנית הטלוויזיה "[[בית ספר למוסיקה (תוכנית טלוויזיה)|בית ספר למוסיקה]]" בתור חברה בוועדה המקצועית, המופקדת על דירוג המתמודדים בתוכנית. היא המשיכה להיות חברת הוועדה גם בעונה השנייה ב-[[2013]] ובעונה השלישית ב-[[2015]].

ב[[פברואר]]בפברואר [[2012]] החלה היימן לשדר ולערוך את תוכנית הרדיו "סי הלילה" ב- [[88FM]] ולאחר מכן ב[[רשת ג']]. התוכנית הוגדרה כ"פלטפורמה למוזיקה ישראלית חדשה וצעירה".

ב-[[2015]] נפרדה מבעלה השני, רועי שוחט{{הערה|[http://celebs.walla.co.il/item/2910292 אחרי 20 שנה: סי היימן ובעלה נפרדו]}}.