חיים מאור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קישורים חיצוניים: החלפת קישור שבור |
Shurabalaganov (שיחה | תרומות) עריכה מחודשת של הערך |
||
שורה 15:
|יצירות ידועות=
}}
חיים מאור (נולד ב-[[1951]] ביפו, מתגורר במיתר) הוא אמן, אוצר ופרופסור מן המניין במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בוגר בית המדרש למורים לאמנות, רמת השרון, 1976. שימש ככתב האמנות בעיתון ״על המשמר״ ובביטאון ״יחד״, ממייסדי כתב העת לאמנות ״[[סטודיו]]״ וערך אותו בין השנים 1989-1993.
==ביוגרפיה==
חיים מאור נולד ביפו בשנת 1951 בשם חיים בנימין מושקוביץ על שם סבו מצד אביו שנרצח באושוויץ. אביו, שהגיע לאושוויץ בשנת 1942, היה היחידי מבני משפחתו ששרד. האב שנמלט והצטרף לפרטיזנים, עלה ארצה בשנת 1949 באניית מעפילים שם פגש את אמו של מאור, אף היא ניצולת מחנה ריכוז. מאור למד ציור בין השנים 1961-1968 אצל הצייר [[אדוין סלומון]]. במהלך שירותו הצבאי שימש כחוקר צבאי במצ״ח. בין השנים 1973-1976 למד אמנות והוראת אמנות בבית המדרש למורים לציור ולאמנות ברמת השרון ומאז 1979 הוא עוסק בהוראת אמנות במסגרות שונות במקביל לפעילותו כאמן וכאוצר.
בין השנים 1997-2007 היה מאור חבר בקיבוץ [[גבעת חיים מאוחד]] וכיום הוא מתגורר במיתר.
== הוראת אמנות ==
מאור משמש משנת 2006 כפרופסור במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומשנת 2009 הוא אוצר את הגלריה האוניברסיטאית שם. מאור עוסק בהוראת אמנות במוסדות שונים משנות השבעים ביניהם בית הספר המשותף בקיבוץ מעגן מיכאל, המכון לאמנות ״אורנים״ המרכז לאמנויות גבעת חביבה, המכללה לאמנות חזותית בבאר שבע ועוד. בדברים עבור "טעמים", רבעון לאמנויות ולחינוך כותב מאור: ״אני עוסק בהוראת מקצוע אשר נתפס על ידי המערכת החברתית (בישראל) כ"מותרות" וכ“תוספת“…כיוון שכל אמנות (בת זמנה) משתמשת בקודים ובערכים של יופי חדש, משתנה, לא מוכר ולא תיקני, היא מחייבת אינטלקטואליזציה של ההנאה. כלומר, יש ללמוד בצורה רצינית ומקצועית, לתרגל ולהתרגל, כדי שנוכל לראות גם את מה שאיננו מורגלים לראות״<ref>מאור, חיים, "טעמים", רבעון לאמנויות ולחינוך, גיליון מס' 1, דצמבר 1993. עמ' 8-15</ref>
== זיכרון השואה ==
נושא השואה הוא אחד המרכזיים ביצירתו של חיים מאור. עבודתו מספקת נקודת מבט ייחודית עבור בני דורו, בין השאר מכיוון שמאור שוזר ביצירתו את הממד הפרטי עם הממד הקולקטיבי של זיכרון השואה.
תערוכתו ״אות קין״ משנת 1978 עסקה באשמה, בהשפלה ובכאב, במספר המקועקע על זרועו של אביו, כל זאת באופן פורץ דרך מבחינת אופי העיסוק בשואה. דוגמה לכך ניתן למצוא כבר בעבודות מוקדמות יותר, למשל בצילום משנת 1975, בו מאור מצולם בערום בתנוחת בושה המזכירה תצלומי אסירים במחנות ריכוז, אך בגופו הישראלי הבריא והשבע.נושאים אלו ובעיקר צורות עיסוק אלו לא היו נפוצות באותה התקופה באמנות הישראלית, בתקופה שביוגרפיה ושואה טרם קיבלו מקום בעולם האמנות והציפו שיח חדש המתמקד במפגש הבין-דורי הטעון.
מספר מוטיבים הקשורים לזיכרון השואה שבים ועולים במכלול עבודתו של מאור, אך הם לא דימויי שואה מובהקים כגון צלבי קרס או גדרות תיל. על דימוי החלון האטום למשל מספר מאור כי שמע מאביו שברחבת הוצאה להורג באושוויץ היו חלונות אטומים. בעבודתו משמשים החלונות כמטפורה לשתיקת ההורים דרך זיכרונות של החלונות הסגורים שנשמרו תמיד בבית ילדותו ובמקביל גם משמשים כאזכור מתולדות האמנות לריבוע השחור של [[קזימיר מלביץ'|מלביץ׳]].
מוטיב נוסף שאפשר לציין בהקשר זה הוא המספר שקועקע על זרועו של אביו במחנה הריכוז. ד״ר בתיה ברוטין מנתחת את הופעת המספר וכותבת כי: ״מאור הוא דוגמה מובהקת לאמני הדור השני בישראל שהוטרדו מהמספר שעל יד הוריהם. הוא טיפל בו באופן ישיר ואובססיבי. במספר שעל אמת ידו של אביו מצא מאור מקור בלתי נדלה לעיסוק בנושא השואה ולחיפוש תשובות לשאלות של זהות עצמית״<ref>ברוטין, בתיה, ״חיים מאור- נר זיכרון: אמן ״דור שני״ לשואה״, בתוך פני הגזע ופני הזיכרון : הספריה האסורה / חיים מאור. תל-יצחק: משואה, 2005. עמ׳ 9-23</ref>. המספר של אביו מופיע בעבודותיו של מאור באופנים שונים- בסדרת עבודות מ-1986 צייר מאור מספר ציורים בהם מופיע המספר בהגדלה והציג אותם בצמוד לדיוקנאות של ידידתו הגרמנייה סוזאנה. את אותו המוטיב ניתן למצוא שוב בעבודה מ-1990 בה מצוייר המספר בנקודות מעל העתק מצולם של דיוקן עצמי של ואן גוך. מאור מסביר כי ראשו הקרח והגדול של ואן גוך מזכיר בציור זה תצלומים של אביו לאחר שחרורו מאושוויץ. אותו מספר מופיע שוב כמרכיב חשוב בתערוכה ״הספריה האסורה״ מ-1993-1994, לעתים כחלק מתוך ציור ולעתים כאובייקט בפני עצמו, למשל בלוח נחושת בו מנוקבות הספרות וכשמאחוריהן בוקע אור.
רותי אופק, אוצרת תערוכתו של מאור ״הם אני״ כותבת על עבודתו: ״צילה הכבד של שואת יהודי אירופה רובץ על יצירתו של חיים מאור. ואף על פי כן, יצירותיו משדרות חיוּת ושמחת חיים, העומדות כמו בהיפוך גמור לנושאים שהוא עוסק בהם. היפוך זה הוא תולדה של האסתטיקה הייחודית והצבעוניות המרהיבה של חלק ניכר מיצירותיו. מאור מגדיר עצמו כבן הדור השני לניצולי שואה, ונושא זה שזור ביצירתו מראשיתה, עוד משנות ה-70 של המאה ה-20. העיסוק בשואה עשוי לעורר לעתים ריחוק או חשש, אבל יצירותיו של מאור, בדרכן המיוחדת, מצליחות לעורר במתבונן רצון להבין ולהרגיש״<ref>אופק, רותי, חיים מאור : הם אני. תפן: המוזאון הפתוח תפן, 2011. עמ׳ 11-23</ref>.
פרופ׳ דן בר-און כותב כי: ״בהיותו בן של ניצולי שואה בישראל, חיים מאור מחפש את דרכו האמנותית בין המסר הייחודי - יהודי-ישראלי של השואה ובין המסר הכלל אנושי שלה…אך חיים מאור לא עצר שם. הוא ניסה לחדור לתוך ליבה של ההוויה הישראלית, כחלק מן הקהילה בה צמח. הוא ניסה להבין ולבטא את תחושת הניכור בה גדל, שאופיינה במתח בין הרוח ההרואית הישראלית של אותם ימים וההתייחסות אל חוויותיהם של אנשים כהוריו אשר עברו את זוועות השואה באירופה כאל חוויה פחות הרואית. מתוך תחושת המתח הזה חיים מאור מייצר דימוי אשר ללא ספק קדם את זמנו של מרבית הציבור הישראלי: צללית של הכניסה למחנה ביקרנאו-אושוויץ יחד עם צללית של החצר בתל-חי, מעוז הגבורה של יוסף טרומפלדור מראשית ימיה של הציונות. בכך הציע מאור למעשה את ההקבלה הבלתי נסבלת, בזמנו, של שתי צורות של גבורה החיות בכפיפה אחת בתוך התרבות הישראלית מבחינתו. אני רואה בכך את צעדו הראשון של מאור להיחלץ מהלפיתה החמה של הייחודיות היהודית של השואה אל ביטוי יותר אוניברסלי, כלל אנושי״<ref>בר-און, דן, ״חיים מאור-אמן מהדור השני לשואה: מביטוי הסבל הייחודי אל ההבנה הכלל אנושית״ בתוך פני הגזע ופני הזיכרון : הספריה האסורה / חיים מאור. תל-יצחק: משואה, 2005. עמ׳ 32-34</ref>.
== השכלה ==
* 1968-1961 אמנות, אצל אדוין סלומון
* 1970 מגמת אמנות שימושית, תיכון עירוני י"ד ע"ש חנה יפה, תל-אביב, בגרפיקה
* 1976-1973 אמנות והוראה, בית המדרש הממלכתי למורי אמנות, הרצליה
== הוראה ==
* 1976-1975 אמנות, בית הספר היסודי, גשר
* 1984-1977 אמנות, עיצוב ותולדות האמנות, בית הספר "חוף הכרמל", מעגן מיכאל
* 1984-1977 אמנות, המכון לאמנות, אורנים המכללה האקדמית לחינוך, קריית טבעון
* 1996-1988 אמנות, המרכז לאמנויות, גבעת חביבה
* 1997-1996 מנהל המכללה לאמנות חזותית, באר שבע
* 2006-1996 אמנות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
* 2006 ואילך פרופ', המחלקה לאמנויות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
== מבחר תערוכות יחיד ==
* 1978 "אות קין", גלריית הקיבוץ, תל-אביב. אוצרת: מרים טוביה-בונה
* 1984 "הסוואה: גלגולי ההתפתחות של בני-אור ובני-חושך - 1984-1981", גלריית הקיבוץ, תל-אביב
* 1988 "פני-הגזע ופני-הזיכרון", מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצר: [[יגאל צלמונה]]
* 1996 "סוזאנה – שושנה", מרכז ההנצחה, טבעון. אוצרת: אסתי רשף
* 2000 "אָנִימָה, אָנִימוּס, אָנוֹנִימוּס", גלריית קיבוץ גבעת חיים איחוד
* 2001 "פוטוגר-פֵיָה", גלריה טובה אוסמן, ת"א
* 2002 "מסומנים: 2002-1975", גלריה כברי, קיבוץ כברי
* 2007 "מילת מפתח", בית מיכל, רחובות. אוצרת: כרמית בלומנזון
* 2008 "שולחן ערוך", היי-טאצ', הרצליה. אוצרת: דפנה נאור
* 2011-2012 "חיים מאור: הם אני", המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר. אוצרת: רות אופק
* 2013 "פורטרטים מספינצה", המכון הרומני לתרבות תל-אביב. אוצרת: קלאודיה לזר
* 2014-2015 "יהודי טוב . גוטע ייִד . Good Jew . يهودي جيد", משכן לאמנות עין-חרוד, אגף היודאיקה. אוצרת: דבורה ליס
* 2017-2018 "חיים מאור - הצפה", מרכז אמנויות וגלריה ע"ש אפטר-ברר, מעלות תרשיחא, אוצרת: נועה מגדל
== פרסים ==
* 1994 פרס, משרד המדע והאמנויות
* 1994 פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים
* 1999 פרס ראש העירייה, עמק הפר
* 1999 מילגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת
* 2004 מענק, המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס
* 2010 פרס העיצוב, משרד התרבות והספורט
== קישורים חיצוניים ==
שורה 42 ⟵ 86:
==הערות שוליים==
<references />{{בקרת זהויות}}▼
▲{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:מאור, חיים}}
| |||