אנטישמיות בימי המוות השחור – הבדלי גרסאות

עיקר הרדיפות היו ב[[צרפת]], [[שווייץ]] ו[[גרמניה]]. לאחר שיהודים אולצו בעינויים, להודות בהרעלת הבארות, ההמון האמין שאלו הם פני הדברים. [[בזל#יהודים בבזל|בקהילת בזל]] שמנתה כמהכשש מאות יהודים, נשרפו למוות כל בני הקהילה, בתוך בניין עץ שנבנה במיוחד לצורך זה{{הערה|[[ברברה טוכמן]], '''ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפרענויות''', [[הוצאת דביר]], תל אביב, תשנ"ה, 1995, עמ' 123.}}. ב[[שטרסבורג]] הם נשרפו בבית הקברות שלהם, והוחלט לגרשם משם למשך מאה שנה. בכל הערים שעל נהר ה[[ריין]] נשרפו יהודים למוות ולעיתים, כמו במקרה של קהילת [[פרנקפורט דמיין]], הקדימו היהודים והעלו את עצמם באש, כדי לא ליפול בידי הנוצרים. ב[[מיינץ]], התאגדו היהודים כדי להגן על עצמם, אספו נשק והצליחו להרוג 200 אנשים מן האספסוף שבא להורגם. בסופו של דבר, הצליחו תושבי העיר הנוצרים להכניע את היהודים וטבחו בהם בהמונים. אלו ששרדו, העלו את עצמם באש בבתיהם. ההערכה היא כי ב-24 באוגוסט 1349, מתו כ-6000 יהודים במיינץ{{הערה|'''ראי רחוק''', עמוד 125.}}. קהילת [[ארפורט]] שמנתה כ-3000 יהודים, הושמדה כליל.