אוטו סקורצני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 18:
בתקופה אחרת נקשר שמו כיועץ צבאי למשטרו של [[מוחמד נגיב]] והקולונל [[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]] ב[[מצרים]]. שם עסק, יחד עם קצינים נאצים בכירים, באימון צבא מתנדבים ערבי בלוחמת [[גרילה]] כאשר היעד המתוכנן היה כוחות בריטיים באזור [[תעלת סואץ]]. כמו כן, אימנו והכשירו פליטים פלסטינים כמחבלים ([[פדאיון]]), לצורך [[הסתננות (פלסטינים)|הסתננות]] ל[[ישראל]] דרך [[רצועת עזה]] בשנים 1953–1954. אחד מאותם פלסטינים עמם קשר יחסי ידידות ממושכים וטובים במיוחד היה [[יאסר ערפאת]] הצעיר.
 
בשנת [[1962]] גויס סקורצֵני על ידי "[[המוסד]]" במסגרת [[מבצע עומר]], כדי לסייע באיתור [[המדענים הגרמנים במצרים|המדענים הגרמנים]] שעסקו בפיתוח [[טיל]]ים עבור [[מצרים]] שהיוו איום על ישראל{{הערה|1=ידיעות אחרונות 3 במרץ 2006}}{{הערה|1=[[יוסף ארגמן]]: מלחמת הצללים, [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], עמ' 21–38, 2008}}. לאחר מבצע [[לכידת אדולף אייכמן|חטיפת אדולף אייכמן]] חשש סקורצני, כמו נאצים רבים אחרים, מגורל דומה, ועל כן שיתוף הפעולה שלו היה מותנה בהבטחה מ[[ראש ממשלת ישראל]] ש"המוסד" לא יפגע בו{{הערה|1=[[מיכאל בר-זוהר]] ו[[ניסים משעל]], המוסד - המבצעים הגדולים", [[הוצאת ידיעות ספרים]], 2010 ע"מ 109}}. סקורצני יצר עבור המוסד שורה של קשרים, שמתוכם גויסו כמה סוכנים שהשתתפו בפרויקט הטילים הגרמני במצרים{{הערה|1=[[יוסי מלמן]] ודן רביב, "'''מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2012]], עמודים 147-148-147.}}. כך נפרס מהר מאוד לעיני [[ישראל]] כל מערך המדענים הגרמנים, ובעקבותיו סוכל פרויקט הטילים באמצעים מדיניים, לאחר שכל פרטיו הוצגו במלואם ל[[פרנץ יוזף שטראוס]], שר ההגנה של [[מערב גרמניה]].
 
סקורצני מת ב[[מדריד]] בשנת [[1975]] ממחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]]. גופתו נשרפה ואפרו נטמן בבית העלמין דבלינג שבו[[וינה]]. עד מותו לא גילה כל [[חרטה]] על מעשיו, ודבק ב[[אידאולוגיה]] ה[[נאציזם|נאצית]]. בהלווייתו נכחו לא רק כמה עשרות קולגות לשעבר שהצדיעו במועל היד הנאצי אלא גם נציגים מה"מוסד" שבאו לתת לו כבוד.{{הערה|{{Cite news