כוכב – הבדלי גרסאות

בעת העתיקה אנשים האמינו בכוחם של גרמי השמים להשפיע על הארץ והים, ובראשם השפעת האור שלהם, השפעת הירח על השפל והגיאות, השפעת הברקים והרעמים ואף הגשם והסערות מן העננים שנראו להם חלק ממערכת גרמי השמים (הנקרא כך כי הוא מאגר ימי עילי וכחול הנפרץ לעיתים ומוריד את מימיו על ה"ארץ") והיו חלק מן המלחמות השמימיות בין הכוכבים (שלעיתים נחשבו אלים או שליחי האל - מלאכים) אשר הד קולם נשמע וגיצי הפגיעה שלהם נראו. כמו כן היו ידועים קולות הפיצוץ ורעידות האדמה כתוצאה מפגיעת מטאורים - בעיניהם: כוכבים נופלים.{{הערה|שם="הצופן"|1=[https://books.google.co.il/books?id=fRQnDwAAQBAJ&printsec=frontcover הספר שמות הצופן ליודעי ח"ן (הקודקס האזוטרי), שדים ואלים של רוח ושמים], רוקו גראנוויל, הוצאת לולו. [[מסת"ב]] 9781365908248 (אנגלית, אתר ספרי גוגל)}}. כמו כן האמינו שהעדר אחת ה[[מזלות]] אחת לחודש משמי הלילה, השפיע על מצבי הרוח ועל הבריאות והגורל של העולם ובפרט על ה[[מזל]] של בני אדם. לרבות מאמונות אלו יש המשך המתקיים עד ימינו בתרבויות ובדתות שונות, ביניהן גם בדתות המונותאיסטיות, וגם בעיני אתאיסטים. עד למהפיכה המדעית החשיבו את ה[[אסטרולוגיה]] - חישובי הגורלות על פי המזלות, כנושא מדעי, אף שכבר בסביבת שנת 1000 הנוטים אחר הפילוסופיה היוונית החשיבו זאת כשטויות. אמונות אלו השפיעו על ההיסטוריה באופן משמעותי.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=zcWiK755EnwC השמיים הגורליים, על ההיסטוריה של האסטרולוגיה] בנסון בובריק, 2006, בהוצאת סימון ושוסטר (אנגלית, אתר ספרי גוגל)}}.

השמש, שנחשבה מובדלת משאר גרמי השמים, זוהתה כמרכבת אש והאל שהיה במרכבה זו, [[אל השמש]], האיר את היום וסילק את הכוכבים שהתקדמו בשמים במהלך הלילה אל עולם החשיכה מעבר לשמים, למעט כוכב הצפון אשר נותר מעוגן במקומו (ואולי מניע את הכוכבים "במסילותם") בעודו מקושר לעגלה הקטנה, המהווה מרכבה לאלים או לכוכב השמש עצמו, או מקושר למחרשה שמימית הזורעת או זורה את הכוכבים.{{הערה|שם="אביתר"|1=ר' מאמריו של חוקר המקרא אביתר כהן [[s:he:ביאור:מענה ה' לאיוב - תיאור רקיע השמים|גרמי השמים במענה ה' לאיוב]] וכן [[ביאור:חדרי תמן|על חדרי תמן]] שהועלו לויקיטקסט מ[[אתר הניווט בתנ"ך]]}}.

לדוגמה [[הליוס]] אל השמש והאש בלילה רכב אם מרכבתו אל מנהרה בשאול, תחת האדמה. בתרבויות שונות האל הראשי כונה '''אב השמים''' ולעיתים קרובות זוהה עם אל השמש. בתרבות ה[[שומר]]ית הוא נקרא אנכי - אב השמים, וכך גם בתרבות היוונית זוס-פַּטֶר - כלומר אבי השמים, ובתרבות הרומית יופיטר - באותה משמעות.{{הערה|שם=שמות89|1=שמות הצופן, עמ' 89}}. אל זה נקרא '''שמש''' בתרבות הפלשתית, '''בעל''' בתרבות הכנענית והחתית, '''בל''' בתרבות הבבלית, '''אמן''' (האל הנסתר - עקב העלמותו בלילה) בתרבות המצרית המאוחרת ו'''רע''' בתרבות קדומה יותר, '''אשר''' בתרבות האשורית, ו'''אל''' בתרבות הארמית. אחד מכינויי בעל היה רכב ערפת - רוכב ערבות (כלומר השמים){{הערה|שם=שמות89}} האל גבר - הוא השמש, נשתמר בתרבות הערבית כאחד משמותיו של אללה - אל האלים באסלאם.{{הערה|1=אטלס השמים הישראלי, הוצ' מפה, פרק: שמש}}.

האל '''דגן''' (אל החיטה, אח של בעל, או אולי כינוי נוסף לאל בעל) זוהה עם כוכב צדק, כוכב הלכת השני בגודלו. כל אלו יחד נקראו '''צבאות השמים''' שנלחמו זה בזה בעת סופות והרוו את האדמה על ידי פתיחת "ארובות השמים".{{הערה|שם="הצופן"}}{{הערה|שם="אביתר"}}.

בנותיו של האל הראשי, המזוהה גם עם השמש ונשותיו של אל זה השפיעו על מזג האוויר ומכאן על התבואה בתרבות החקלאית, הן על הגשם והן על סופות וההתייבשות. לדוגמה נשותיו/בנותיו של האל בעל היו טלי בת רב (רביבים - הם טיפות גשם), פדרי בת אור (אלת הערפל) וארצי בת יעבדר.{{הערה|שם="הצופן"}}.

אשת האל הראשי או בתו הייתה אלת הפריון שזוהתה עם כוכב הלכת [[נוגה]], אך לעיתים גם עם קבוצות כוכבים או כוכבים בודדים אחרים, כמו הכוכב [[כוכב (כוכב)|כוכבּ]] שבעגלה הקטנה. העגלה נחשבה כמחרשה או כחלק מן המרכבה הנושאת את האלים ומוסעת בידי כוכב הצפון המעוגן במקומו לאורך הלילה ואינו "נוסע".{{הערה|שם="הצופן"}}. נראה שהמילה '''סטאר''' - "כוכב" בשפות אירופאיות, נגזרה משם האלה [[עשתורת]] - הצידונית, היא אשתהר - הבבלית, או איסתר - הפרסית (ו[[אסתר]] בפי יהודי פרס). ומכאן גם הביטוי לאדם מצליח או מפורסם: כוכב, או כוכב עולה. היא זוהתה לעיתים עם יונה או פריון הכבשים אך לא ברורים קבוצות הכוכבים שזוהו עם אלו.{{הערה|שם="אביתר"}}.

על השפעת הירח על השפל והגיאות ידעו הקדמונים כפי שמעידים שמותיהם של יישובים הסמוכים למקורות מים, כמו [[יריחו]] לחוף [[ים המלח]], [[תל בית ירח|בית ירח]] סמוך לחוף [[הכנרת]] ובשמותיהם הלטיניים (בדומה ל"לבנה" בעברית) '''פך-לונה''' לחוף נהר הפרסקל בצרפת (שזרם שם בעבר וכיום אצור בסכר), ו'''לונה''' (כיום לוני) בצפון מערב [[איטליה]] בשפך נהר מגרה אל הים התיכון. השפעת הירח גם זוהתה עם [[המחזור החודשי]] הנשי (וכפי שסבר בטעות [[צ'ארלס דרווין]] היה לכך הקשר ביולוגי התפתחותי).{{הערה|1=[http://www.sciencefocus.com/qa/it-coincidental-human-menstrual-cycle-about-same-length-moon-cycle על הקשר בין המחזור החדשי הנשי למחזור הירח] (אנגלית, אתר המיקוד במדע)}}.

השמש האירה את היום ולעיתים נראו כוכבים מעטים ביום למרות אורה, והכוכבים האירו את הלילה עם או בלי הירח, ובלילות מעוננים או מעורפלים חסרי כוכבים השתרר חושך מוחלט. השפעה זו נראתה כמעשה האלים.{{הערה|1=כפי שמעידה תפילת חנה בספר שמואל: וישת חשך... חשרת מים... אשר לדעת פרופ' [[משה דוד קאסוטו]] באה להנגיד את האמונה הישראלית לעבודת האלילים.}}.

האל הארמי '''ירח''' נקרא גם '''מאור צבאות השמים''' (כלומר: מאור הדרך לכוכבים), היה נשוי לאלה נכּל, והטל שנבע ממנו הפרה את צמחיית המדבר עליה היא מנויה. פעם בחודש נישא לה מחדש.{{הערה|1=[http://www.witchcraft.co.il/?p=41 כנעניות הדת העתיקה של ארץ ישראל] 2004, במאמר רשימת מקורות לועזיים ממנו נמשך המידע. (אתר כישופים)}}{{הערה|1=[https://no666.wordpress.com/2008/11/10/%D7%94%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97-%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A1-%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A4%D7%95/ הצד האפל של הירח] הגנוסיס בתרבות הפופולרית :חלק ב' (אתר המולטי יקום של אלי אשד)}}.

האל המצרי חור צויר בדמות אדם עם ראש בז, ודמותו קשורה ל[[נשר (קבוצת כוכבים)|קבוצת הכוכבים '''נשר''']]). האל שת (סת, הוא השטן, וגם אל-המדבר והסערות) שליווה את אל האלים ואל השמש '''רע''' (או: '''רעה''') במסעותיו הצליח להשיג את עינו של חור ולהחזירו למקומו. באגדות קדומות יותר שפוענחו מתוך ממצאי כתבי החרטומים בעתיקות מצרים, העין הייתה עינה של האלה ודית - אלת הצבע הירוק, שמקבילתה נכל, לפי התרבות הארמית הייתה אשת האל '''ירח'''.

לפי הכתוב בתחילת [[ספר בראשית]], השמש הירח והכוכבים נבראו בידי ה' ביום הרביעי לבריאה, לצורך מעקב אחר הזמן, וכן "למשול" ביום ובלילה. [[קהלת]] כותב: אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, וְאַתָּה - עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ובפרקי ה[[קריאת ההלל|הלל]] ב[[תהלים]] נכתב: הַשָּׁמַיִם - שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ - נָתַן לִבְנֵי אָדָם.

בספרות התלמודית ואחריה בהלכה עבודת אלילים נקראת עבודת כוכבים, או '''עבודת כוכבים ומזלות''' (עכו"ם). ביטוי זה הפך נפוץ בעיקר בתקופה שהספרות היהודית צונזרה בידי הנוצרים, וכל מקום שנכתב על גויים, נכרים או מינים הוחלף במילה עכו"ם. לעיתים היהודים הביאו את הדברים לידי גיחוך ועיקום כמו במקרה של '''פיאה-נכרית''' שבמהדורות הראשונות של [[דפוס ראם|דפוס וילנה]] נרשמה פיאת-עכו"ם, וגם '''עכו"ם שאינו עובד כוכבים''.'{{הערה|1=[https://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/DY_Item/40723-sFile.pdf מאורות הדף גיליון 976, עבודה זרה כ'-כ"ו] (אתר הדף היומי)}}.

בספר עמוס וכן בתשובת ה' לאיוב מוזכרים ארבע קבוצות כוכבים: [[עש]], [[כסיל]] [[כימה]] וכן חדרי-תימן המסמלים את סערת הרוח הדרומית, כפלאים בלתי מוסברים. זיהוין העדכני של קבוצות אלו בימינו נחשב כנראה לזיהוי הנכון מדעית על פי שמותיהם בשפות אחרות והפרשנות היהודית (והנוצרית) לאורך הדורות. חוקר המקרא אביתר כהן, סבור שבתשובות ה' לאיוב בסוף הספר למעשה מתוארות קבוצות כוכבים רבות נוספות.{{הערה|שם="אביתר"}}. באופן דומה יש שפירשו את המזמור בתהלים [[s:he:ביאור:תהלים סח - מעומד|יקום אלהים יפוצו אויביו]] שמילותיו יחידאיות וקשה להבינם.