ארם אנדוניאן – הבדלי גרסאות

אנדוניאן נולד ב[[קונסטנטינופול]], שם ערך את העיתונים "Luys" (אור), "Dzaghik" (פרח) ו-"Surhandak" (מבשר). לאחר מכן שירת במחלקת הצנזורה הצבאית של [[האימפריה העות'מאנית]]. הוא נעצר בהוראת שר הפנים [[טלעת פאשה]] בערבו של ה-24 באפריל 1915 ובכך הצטרף למספר הרב של [[גירוש האינטלקטואלים הארמנים|האינטלקטואלים הארמנים שגורשו]] מהבירה קונסטנטינופול. אנדוניאן גורש ל[[צ'נקירי]] {{אנ|Çankırı}}, אולם במחצית הדרך הוחזר ל[[אנקרה]] וגורש שוב למחנות ב[[מחנות ראס אל-עין|ראס אל-עין]] ומסקנה (Meskene). אך אנדוניאן שרד במחתרת בעיר [[חלב (עיר)|חלב]] שבסוריה. כאשר כוחות בריטיים כבשו את העיר, בכיר טורקי נמוך-דרג, נעים ביי, שיתף פעולה עם ארם אנדוניאן בפרסום זיכרונותיו – תיאור גירושם של הארמנים. "[[זיכרונותיו של נעים ביי]]" {{אנ|The Memoirs of Naim Bey}} פורסמו בשנת 1920, ולפעמים מכונים "מברקי אנדוניאן" או "מברקי טלעת פאשה". המברקים מתיימרים להוות הוכחה ישירה ש[[רצח העם הארמני]] בשנים 1915–1917 היה מדיניות של הממשלה העות'מאנית. הם הוצגו כהוכחה במשפט של [[סוגומון טהליריאן]].

על פי הפרופסור [[רוברט מלסון]] {{אנ|Robert Melson}}, המתמחה ב[[רצח עם]], דיווחו של אנדוניאן על הגירושים ורציחות הארמנים שלאחר 1915 הוא מכריע לגבי המחקר של תקופה זו.

בין השנים 1928–1951 ניהל אנדוניאן את ספריית נובאר (Nubarian Library) בפריזב[[פריז]], והצליח להחביא ולהציל את רוב האוסף במהלך הכיבוש הגרמני של פריז.