דנה ברגר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים, הגהה |
|||
שורה 37:
באמצע שנות התשעים נהנתה ברגר מפופולריות גוברת. על אף שהוציאה רק אלבום אחד בין [[1994]] ל-[[1998]], הרי שתקופה זו בכל זאת התאפיינה בפעילות רבה, וכללה בין השאר השתתפות בקמפיין להגברת המודעות למחלת ה[[איידס]] עם השיר "ביום שלא מאמינים יותר" וכן בתשדירי מפלגת [[מרצ]] (ב-[[1996]], למשל, דואט קצר עם [[זהבה בן]] ל"[[שיר לשלום]]", שבו שונו המילים), לצד הופעות בסרטים "[[לילסדה]]" ו"[[ציפורים בניוטראל]]".
ב-[[1998]] הוציאה ברגר את אלבומה השני, "[[פשוט להיות]]", בהפקת [[יובל שפריר]]. אלבום זה התאפיין בנעימות רכות יותר מאשר אלבומה הקודם, ובין השירים הבולטים בו ניתן למנות את "רחוק מהמציאות", "חמימות חולפת"
בשנת [[1999]] ברגר התחתנה, וב-[[2000]] הוציאה את אלבומה השלישי, "[[עד הקצה]]", בהפקתו של [[עופר מאירי]]. בין השירים הבולטים באלבום זה ניתן למנות את "לומדת לעוף", "עד הקצה", "אהבה", "יש בזה טעם" (חידוש לשיר של [[יעל לוי]], שנקרא במקור "לא בוכה") ו"בוכה לך". מכירות האלבום זיכו אותו במעמד [[אלבום פלטינה]]. ב[[מצעד הפזמונים העברי השנתי]] של [[רשת ג']] באותה שנה זכתה ברגר בתואר "[[זמרת השנה]]".
| |||