העיוורת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישורים לפירושונים
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון)
שורה 1:
"'''העיוורת'''" הוא [[סיפור קצר]] מאת ה[[סופר]], [[יעקב שטיינברג]], סופר, [[משורר]] ו[[מחזאי]] יהודי. הסיפור [[הוצאה לאור|יצא לאור]] בשנת 1912, והוא נכלל בסיפורי החובה אשר נלמדים בתיכונים רבים ברחבי הארץ לקראת [[בחינת הבגרות בספרות|בחינת הבגרות]] במקצוע [[ספרות]].
 
עלילת הסיפור מתוארת מנקודת מבטה של חנה<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|כותרת=העוורת / יעקב שטיינברג - על היצירה|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך_וידוא=2018-05-15}}</ref>}}, ה[[עיוורון|עיוורת]]. הסיפור "העיוורת" הוא סיפור מתח ומסתורין המבוסס על פואנטה. יש שיגידו שסיפור קצר זה הוא חסר באופטימיות, והוא "מדכא"<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/158/273.html|הכותב=|כותרת="הטענה שהסיפורים והשירים הם כבדים ומדכאים היא טענה מאוד רווחת של התלמידים"|אתר=www.makorrishon.co.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-15}}</ref>}}.
 
== עלילה ==
 
עלילת הסיפור מתארת את חיי של חנה, אישה עיוורת, אשר אמורה להינשא, בעזרת [[שידוך]], ל[[גבר]] שאינה מכירה. אמה מתארת לה את הגבר שהיא אמורה להתחתן איתו כגבר [[עושר|עשיר]] ([[טבק (שיח)|סוחר בטבק]]), בן 30, [[אלמנות|אלמן]], אשר לא נותרו לו ילדים מנישואיו הראשונים. לאחר מכן מסופר שיש לו שני ילדים, ושיש לו [[בית מגורים|בית]] גדול עם חצר גדולה, אשר נמצא בקצה [[עיר|העיר]]. בהמשך מסתבר לחנה ולקוראים שהאיש מתגורר בשכנות [[גוי|לגוים]], ולכן היא צריכה להישאר בביתה, ולא לצאת ממנו. חנה לא מאמינה לדברי אימה. לאחר [[חתונה|חתונת]] חנה עם בעלה, שלא הכירה כלל, בעלה נרדם, ובעודה מגששת בחדר, היא מופתעת לגלות כי בעלה כלל לא בן 30, אלא הרבה יותר מבוגר (בעזרת מישוש [[זקן|זקנו]]). בעזרת חושיה המפותחים (חושן שהיא מפתחת במהלך השנים על מנת לפצות על העדר חוש ה[[ראייה]])<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת=הסימנים מתגלים באמצעות חושיה החדים של חנה כבר מראשית המעשה.|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}</ref>}}, היא מגלה שבעלה הוא [[יהודים|יהודי]] צנום, גבוה. היא מבינה שהוא לא סוחר בטבק, אלא כנראה עוסק בעבודת כפיים. בעקבות הריונה היא חוזרת לביתה, וכאשר קרב מועד [[לידה|הלידה]], היא חוזרת אל בעלה. העגלה שחנה נמצאה עליה עושה את דרכה לכיוון בית בעלה, והיא חולפת על פני מגורי היהודים. לאחר [[מסע]] ארוך, היא מגלה שהם הגיעו למקום פתוח בקצה [[יישוב|היישוב]]. רק שני בניו של בעלה, מנישואיו הראשונים, נשארים איתה בבית הולך לעבודתו, ועל אף שהבן [[בכור|הבכור]] בן 4, הוא לא יכול לעזור לה לפתור המסתורין האופף את חייה החדשים (עם מי היא התחתנה, היכן הם גרים) כיוון שהוא כבד פה<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="הבכור שבהם בן ארבע והיה יכול לשוחח אִתה ולתאר לה את המראות הנשקפים מהחלון, אך הוא כבד פה."|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}</ref>}}. הבת של העיוורת ושל בעלה נולדת, ומיד [[הידבקות|נדבקת במחלת]] האסכרה שממיתה [[ינקות|תינוקות]] רבים כל יום. היא מבחינה שבעלה לא היה מודאג ממחלת הילדה, והוא אפילו לא עוזר לחנה [[עיוורון|העיוורת]] לטפל בבתם החולה. חנה מחליטה לעשות מעשה ולצאת מבית. היא מגלה שהיא נמצאת ב[[בית קברות]], ושבעלה [[קברן]]. כמו כן, היא מגלה שבעלה, הקברן, [[קבורה|קבר]] את ביתה, למרות שהיא ביקשה להשאיר את [[גופה|גופת]] בתה קרובה אליה, והיא אמרה שאם הקברן יבוא, היא לא תיתן לו את גופתה.
 
בעזרת השפה, [[יעקב שטיינברג]] מספר את [[סיפורת|הסיפור]] בתור [[ספרות בלשית|סיפור בלשי]], שבו, לאט לאט, אנו מגלים פרטים נוספים בסיפור. והקורא נחשף יחד עם הגיבורה לפרטים החדשים. הסיפור הוא לא סיפור [[רגש|אמוציונלי]], למרות {{פירושון|פוטנציאל}} שלו להיות כזה.  
שורה 14:
 
=== רבי ישראל (הקברן ובעלה של חנה): ===
בסיפור מתואר [[רב]]י ישראל בהדרגה מנקודת המבט של חנה. רבי ישראל איש [[בגרות|זקן]], שקט ואדיש, ששודך לחנה. רבי ישראל, [[אם (משפחה)|אמא]] של חנה והמשדך מנצלים את העיוורון של חנה ומשקרים לה על [[גיל]]ו [[עבודה (כלכלה)|ותעסוקתו]] של רבי ישראל ומיקום [[בית מגורים|הבית]] שהם גרים. מיד לאחר מכן חנה מולידה [[ילדות|ילדה]] ובאותו זמן חנה מגלה רמזים על חידת חייה. חנה מתחילה לחשוד בבעלה לגבי [[מקצוע|המקצוע]] שלו לפי ספירת פרוטות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] שלא מתאים לסוחר טבק, הגעה לבית עם בוץ ב[[נעליים]] ועוד. רבי ישראל כל יום מגיע הביתה, אוכל, ישן, ולמחרת בבוקר, יוצא שוב לעבודה מבלי לדבר או לעשות מעשה שיכול לגרום לחנה לגלות את [[זהות|הזהות]] האמתית שלו. הילדה שחנה גידלה [[חולה]] במחלת [[דיפתריה|האסכרה]] שמתפשטת באזור. רבי ישראל ידע שהילדה שלו [[מטופל|חולה]] ולא עושה דבר. אפילו שחנה דרשה ממנו שיעזור לה, אבל בעלה האדיש לא התייחס. לאחר כמה זמן הילדה [[מוות|מתה]], ובעלה [[קבורה|קבר]] את הילדה ב[[בית קברות]]. בסוף הסיפור, חנה יוצאת מהבית ומגלה שהיא נמצאת בבית קברות<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="בעקבות מותה של ביתה התינוקת היא יוצאת לראשונה מן הבית ומגלה שהיא נמצאת בבית קברות".|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}</ref>}} ושבעלה [[קברן]].
 
== רמזים מטרימים ==
[[סיפורת|הסיפור]] [[עיוורון|"העיוורת"]] כתוב בתור סיפור מתח [[ספרות בלשית|בלשי]], המבוסס על פואנטה. סיפור פואנטה הוא סיפור שבו יש נקודת מפנה בסוף הסיפור, אשר מהווה את [[שיא]]ו, ומעניקה לסיפור [[משמעות]] חדשה, שהקוראים לא יכלו להבין לפני הגעת הפואנטה<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="הסיפור זרוע סימנים המטרימים את האמת, אך אין הם מכינים אותה או את הקוראים לסופו המפתיע והמר של הסיפור, המתגלה רק בשורה האחרונה"|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-15}}</ref>}}. במקרה של סיפור "העיוורת", שיא הסיפור הוא סופו, והוא הרגע שבו חנה, העיוורת, גילתה שבעלה הוא [[קברן]], ושהוא [[קבורה|קבר]] את בתם [[בית קברות|בבית הקברות]] בו שוכן ביתם. הפואנטה חושפת את האמת על [[דמות]]ו של הבעל, ישראל, ועל מצב [[פרוטגוניסט|הגיבורה]], חנה. זוהי הפואנטה של הסיפור, ועד לרגע זה, הקוראים לא יכלו לדעת זאת. הפואנטה בסוף הסיפור מעניקה [[פרשנות טקסט|פירוש]] חדש לכל [[ספרות|היצירה]]. בסיפורים כאלה, [[מחבר|המחבר]] "שותל" [[רמז מטרים|רמזים מטרימים]] (טרם), המכוונים את [[עלילה|העלילה]] עד הגילוי המפתיע, לרוב בסופו של הסיפור.
 
=== רמזים מטרימים לעיסוקו של הבעל ===
* [[רב|רבי ישראל]] (בעלה של חנה, העיוורת) מרבה לשהות [[בית מגורים|בבית]], ושעות [[עבודה (כלכלה)|עבודתו]] לא קבועות, אלא רק לעיתים יש דפיקות ב[[דלת]] וקריאות: "רבי ישראל! רבי ישראל!". לאחר קריאות אלה, רבי ישראל יוצא מהבית בדחיפות.  הכינוי של ישראל כ"רבי" מרמז על [[מקצוע]]ו, שקשור לעניין [[דת]]י.
* לאחר שהוא חוזר הביתה, הוא [[נטילת ידיים|נוטל ידיים]], מנהג יהודי רווח לאחר ביקור ב[[בית קברות]].
* [[אדישות]]ו [[מחלה|למחלת הילדים]] [[מוות|ולמות]] ביתם היחידה – [[מקצוע]]ו [[קברן|כקברן]] יכול להסביר את אדישותו לנושא המוות<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|כותרת=העוורת / יעקב שטיינברג - על היצירה|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך_וידוא=2018-05-16}}</ref>}}. הוא אדיש כאשר בתו נולדת, ובנוסף אדיש גם כאשר היא מתה.
 
=== רמזים מטרימים למיקום הבית ===
שורה 31:
 
== התקבלות היצירה ==
הסיפור העיוורת נכלל ברשימת יצירות החובה לבחינת הבגרות בספרות. בשנים האחרונות כחלק מהקולות הקוראים לשינוי במבנה ובתכני הבגרויות, הושמעה גם ביקורת מצד מורים לספרות כנגד יצירות שונות ובהן העיוורת בטענה שהן "כבדות מדכאות"<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/158/273.html|הכותב=|כותרת=מורים לספרות אמרו למעריב כי בין היצירות שנחשבות "כבדות ומדכאות" עבור התלמידים ניתן למנות|אתר=www.makorrishon.co.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}</ref>}}.
 
== קישורים חיצוניים ==