ישכר דב רוקח – הבדלי גרסאות

בסוף שנות השבעים החל רבי ישכר דב להוביל מהלך של ניתוק חסידות בעלז מ[[העדה החרדית]] והצטרפות פומבית ל[[אגודת ישראל]]. מהלך זה אירע במקביל להקמת מוסדות נפרדים לחסידי בעלז בשם "[[קהל מחזיקי הדת]]", הכוללים בית דין ומערכת כשרות פרטיים. היחסים בינו ובין אנשי העדה החרדית היו מתוחים, ובמשאו במוצאי שמחת תורה (בפי החסידים "שטייעדיגע תורה"<ref>{{הערה|תרגום מיידיש: דבר תורה בעמידה, בניגוד לשאר המקרים שבהם נושא האדמו"ר דברים</ref>}}) [[ה'תשמ"ב]] הוא תקף את שיטת האדמו"ר מ[[חסידות סאטמר|סאטמר]], הרב [[יואל טייטלבוים]], שהיה נשיא ו[[גאב"ד]] העדה החרדית ומנהיג הקבוצות החרדיות האנטי-ציוניות. אנשי העדה החרדית ובראשם הגאב"ד הרב [[יצחק יעקב וייס]], והאדמו"ר מסאטמר הרב [[משה טייטלבוים]] ורבנים נוספים השיבו במתקפות אישיות נגדו, ואליהם הצטרף במכתב מחאה מתון יותר הרב [[שמואל הלוי וואזנר]]. משנת [[2005]] נערכו ניסיונות פיוס בין העדה החרדית לחסידות בעלז, ובשנת [[2012]] נערך פיוס בין החסידות ובין פלג אחד של חסידות סאטמר, בראשות הרב [[אהרן טייטלבוים]], גיסו של רבי ישכר דב, ובהמשך אף עם [[חסידות תולדות אברהם יצחק]].