אפקט הצופה מהצד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לשכתב
עריכה ושינוי ניסוח, ללא שינוי משמעותי במהות.
שורה 1:
{{לשכתב|סיבה=סגנון כתיבה לא אנציקלופדי: "את עצמו הוא רואה מה שקרוי בסלנג "ראש קטן"", "נחדד עניין זה באמצעות המחשה ספרותית" ועוד. הבעיות לא חמורות, אך הערך זקוק לנגיעה}}
'''פיזור אחריות''' הוא מושג ב[[פסיכולוגיה חברתית]], שמתייחסהמתייחס לתופעה שככלשל שקבוצתהסרת האנשיםנטל שבההאחריות נמצאבעיני יחידהיחיד גדולה יותרמעצמו, נוטהככל הואשקבוצת להסירהאנשים מעצמושבה אתהוא נטלנמצא האחריותגדולה יותר. תופעה זו באה לביטוי בעיקר בעת הגשתמצוקה של אדם, ומתבטאת בכך שאנשים אינם מגישים עזרה לנזקק משום שמניחים שאחרים יגישו את העזרה הדרושה. מתברר שבמצבים מסויימים, כאשר בסביבתו של נתוןאדם הנתון במצוקה יש רקימצא אדם אחד בלבד, ישנם סיכויים רבים יותר שיקבל סיוע מאותו פרט, בעודמאשר שאםאם ימצא באותו מצבהמצב בתוך המון סיכוייו לקבל סיוע דווקא פוחתים. הפתרוןהסיבה למעין [[פרדוקס]] זה נעוצה בנטייה שכשאדםשל אדם, כאשר הוא נמצא עם עוד אנשים נוספים, לפזר את האחריות בין חברי הקבוצה בה הוא נוטהנמצא, לזרוקבמקום עליהםלקחת את האחריות, מהעל שקרויעצמו. בלשוןמכאן המקצועיתהשם "פיזור אחריות".
 
לעתים נובעת התופעה לא רקחייבת מכךלנבוע שהפרטמגישה אגואיסטית בה הפרט שואל את עצמו, "מדוע דווקא אני?", אלא בגללגם שלעתיםמשום שלפעמים הוא סבור שיש ראויים ממנו לבצע את הפעולה, ואתוהתערבותו עצמואינה הוא רואה מה שקרוי ב[[סלנג]] "ראש קטן"נדרשת.
 
וכך בצורה פרדוקסלית (לכאורה) יכול להיווצר מצב שבו אשה שעומדתעומדת להיאנס ברחוב ראשי (או כדוגמת הרצח בקישורים), בו מציצים מהחלונות מאות עיני דיירים, ומתברר שמוקד המשטרה לא קיבל דווח על העניין. לעומת זאת, אילו זה היה מתרחש ברחוב צדדי לעיני עיניים בודדות, היה סיכוי גדול יותר שמישהו היה טורח להזעיק את ה[[משטרה]].
ברור שכאשר יש לאותו פרט קשר עם הנתון בצרה, אפקט "פיזור האחריות" יצטמצם, או אם הוא נותן עזרה מקצועי כגון [[רופא]] או [[אחות]].
 
כאשר יש לאותו פרט קשר עם הנתון בצרה, אפקט "פיזור האחריות" נוטה להצטמצם. כך גם במקרים בהם מדובר בנותן עזרה מקצועי כגון [[רופא]] או [[אחות]]. בנוסף, מחקרים הראו שתופעת פיזור האחריות אינה מתרחשת כאשר ברור לאדם שאיש אינו נוטל על עצמו את הטיפול במאורע שלפניו, וכן כאשר הצורך להתערב אינו משתמע לשני פנים. ואכן, כמצופה מכך, התעלפויות יזומות ברכבת התחתית או בקונצרט הביאו להושטת עזרה מיידית מצד הנוכחים.
וכך בצורה פרדוקסלית (לכאורה) יכול להיווצר מצב שבו אשה שעומדת להיאנס ברחוב ראשי (או כדוגמת הרצח בקישורים), בו מציצים מהחלונות מאות עיני דיירים, ומתברר שמוקד המשטרה לא קיבל דווח על העניין.
לעומת זאת אילו זה היה מתרחש ברחוב צדדי לעיני עיניים בודדות, היה סיכוי גדול יותר שמישהו היה טורח להזעיק את ה[[משטרה]].
 
מחקרים הראו שתופעת פיזור האחריות אינה מתרחשת כאשר ברור לאדם שאיש אינו נוטל על עצמו את הטיפול במאורע שלפניו, וכן כאשר הצורך להתערב אינו משתמע לשני פנים. ואכן, כמצופה מכך, התעלפויות יזומות ברכבת התחתית או בקונצרט הביאו להושטת עזרה מיידית מצד הנוכחים.
 
נחדד עניין זה באמצעות המחשה ספרותית המובאת בסיפורו הקצרצר של [[גרשום שופמן]] (שנודע בספרות העברית כאמן הספור הקצרצר), "[http://www.ort.org.il/year/human/angels.htm השניים]": "בתוך קהל צפוף, בתיאטרון או באולם זמרה יש שלאיש (או לאשה) נעשה רע פתאום והוא נופל מתעלף. רוב האנשים מסביב סוטים מעליו מתרחקים, משתמטים ורק שניים נמצאים תמיד, שחשים לעזרתו". על פי המחקרים בפסיכולוגיה חברתית (כאמור לעיל) סיטואציה כזו, של התעלפות במקום ציבורי, מובאת דווקא כיוצא מהכלל, שבו הסיבות הרגילות ל"פיזור אחריות" אינן מצויות, ולפיכך לא צפוי שפיזור אחריות יקרה. ראשית, אי אפשר להתעלם ולומר "מישהו אחר יסייע", משום שהאדם רואה בעצמו שאיש אינו מסייע למתעלף לקום (שלא כמקרה המפורסם של האישה שנרצחה למרגלות בתי מגורים. שם אפשר היה להניח שמישהו כבר התקשר למשטרה) שנית, התעלפות היא בדרך כלל מאורע שקשה לפרשו בצורה המשתמעת לשני פנים, וברור שהמתעלף זקוק לעזרה, ולכן גם פרשנות כגון "זו מריבה רגילה בין אישה לבעלה" אינה רלוונטית כאן.