פליקס מנדלסון – הבדלי גרסאות

בחיבורו ה[[אנטישמיות|אנטישמי]] "[[היהדות במוזיקה]]", כתב המלחין הגרמני [[ריכרד ואגנר]] כי המוזיקה המופקת על ידי מלחינים בעלי רקע יהודי כדוגמת פליקס מנדלסון ו[[ג'אקומו מאיירבר]] היא "מתוקה ומצלצלת ללא עומק", רדודה ומלאכותית שיש בה סממנים של [[מוזיקה דתית]] הניזונה מהפולחן היהודי ב[[בית הכנסת]], המחקה באופן שטחי את המוזיקה האמיתית ששורשיה ב"רוח האמיתית של הפולק (העם)". [[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'ייקובסקי]] הגיב במאמר תגובה אירוני על דברי ואגנר (Русские ведомости, 29.11.1872): "האם זה לא מביש שהיהודי הכשרוני ביותר הזה מצליח בערמומיות חתרנית לגרום הנאה לאנושות ביצירותיו היפות עם הכלים המוזיקליים במקום שהוא ירדים את האנושות בכנות הגרמנית כמו ואגנר - באופרות הארוכות והקשות, רבות הרעש ולעיתים המשעממות לגמרי". בהשפעת ואגנר ובהתאם ל[[חוקי נירנברג|חוקי הגזע]] שלה, החרימה [[המפלגה הנאצית]] את מנדלסון והכריזה עליו מלחמת חורמה, בניסיון למחוק לו כל סימן וזכר. את ה"שירים ללא מילים" המפורסמים שלו אמנם הדפיסו, כי היו אלה מנגינות פופולריות ומוכרות מדי, אך רשמו ש"מחבר היצירות אינו ידוע". הנאצים גם החרימו את יצירתו "חלום ליל קיץ", והמלחין [[קארל אורף]] קיבל על עצמו להלחין מוזיקה חלופית למחזה. הם הרסו בשנת [[1936]] את האנדרטה לזכר מנדלסון, שהוקמה בחזית ה[[גוונדהאוס]], מקום משכנה של [[תזמורת הגוונדהאוס]] בלייפציג, בשנת [[1900]]. בשנת [[2008]] נחנכה אנדרטה משוחזרת של מנדלסון, ליד [[כנסיית תומאס (לייפציג)|כנסיית סנט תומאס]].