יהודה ושומרון וחבל עזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ הגהה |
||
שורה 66:
עם פרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]], בסוף שנת [[1987]], הוטלו בהדרגה מגבלות על מעבר תושבים מקומיים של יהודה והשומרון וחבל עזה לתוך ישראל, הגבלות ששיאן בהקמת מכשולים פיזיים כדי למנוע מעבר כזה, ביניהם [[מחסום (צה"ל)|מחסומים]] ו[[גדר ההפרדה]].
ב-[[1993]] נחתם ההסכם הראשון בשורת הסכמים שכונתה [[הסכמי אוסלו]]. הסכמים אלה נחתמו בין [[הארגון לשחרור פלסטין]], שהוכר כנציג הרשמי של הערבים החיים ביהודה והשומרון וחבל עזה, לבין ממשלת ישראל. לפי ההסכמים הוקמה [[הרשות הפלסטינית]], והאזור חולק לשלושה שטחים לא-רצופים: הערים הגדולות וסביבותיהן - [[שטח A]] (שבו שולטת הרשות הפלסטינית באופן מלא), האזורים הכפריים ([[שטח B]]) עומדים תחת שליטת הרשות בכל הנוגע לעניינים אזרחיים, בעוד צה"ל מוסיף לשלוט באזור מבחינה ביטחונית, ויתר השטח נשאר תחת שלטון ישראלי צבאי מלא - [[שטח C]]. [[המנהל האזרחי]] שהיה מופקד על השירות האזרחי (חשמל, מים, תקשורת, תשתיות וכו') לתושבים הפלסטינים בכל השטח, הפך
[[החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם]] משנת 2016 קובעת כי יישוב השטחים המצויים תחת שלטון צבאי הוא "הפרה מחפירה" של [[החוק הבינלאומי]] והוא "חסר תוקף משפטי". מתוך 15 חברות [[מועצת הביטחון]] תמכו 14 חברות ואחת נמנעה.
שורה 73:
פרשנות אחת שבה תמכו הפרופ' [[יוג'ין רוסטוב]], טליה איינהורן, [[אליאב שוחטמן]] ושופט [[בית המשפט העליון]] [[שמעון אגרנט]], אינה רואה את ישראל ככובשת ביהודה ושומרון אלא כבעלת הזכות העיקרית לריבונות.
פרשנות אחרת מורכבת יותר, שכן לפי כללי [[המשפט הבינלאומי הפומבי]] השטחים נמצאים בשליטת ישראל, לפי פרשנות אחת מכוח [[תפיסה לוחמתית]]. מאז תום [[מלחמת העולם השנייה]] וקבלת [[אמנת האו"ם]], מקובל העיקרון שעל-פיו מדינה אינה רשאית להחיל את ריבונותה על שטח שנכבש בכוח (בין אם הייתה הצדקה להפעלת הכוח ובין אם לאו). לפי עיקרון זה, שטח יכול לעבור לריבונותה של מדינה רק על-פי הסכם בין המדינות הטוענות לזכויות עליו, או בהסכמת [[הקהילה הבינלאומית]]. כיוון שישראל כבשה שטחי יש"ע, במהלך מלחמה, הרי הם "שטחים כבושים" שישראל רשאית להחזיק בהם על-פי כללי [[אמנת ז'נבה הרביעית]] עד תום הסכסוך. ומאחר וירדן הביאה ריבונות על שטחים אלה לפני המלחמה הרי שאחרי [[ניתוק הזיקה|וויתורה של ירדן על כל תביעה טריטוריאלית מצדה בשטחי "הגדה המערבית"]] ו[[הסכם השלום בין ישראל לירדן|הסכם השלום בין הצדדים]] השטחים הם בריבונות חוקית של ישראל. השקפה זו באה לידי ביטוי ב[[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]] הקובעת כי על הצדדים להגיע ל"שלום צודק".
למשל: מצרים, ששלטה ברצועת עזה עד למלחמת ששת הימים, לא ראתה בה חלק משטחה, והחילה בה [[ממשל צבאי]]. ב[[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] ויתרה מצרים למעשה על רצועת עזה, שכן דרשה להחזיר לידיה את שטח [[חצי האי סיני]] בלבד. [[ירדן]] סיפחה בשנת [[1951]] את הגדה המערבית והחילה את החוק הירדני עליה, אולם סיפוח זה לא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית. בשנת [[1988]] הכריז [[חוסיין, מלך ירדן]], על [[ניתוק הזיקה|ניתוק הגדה המערבית מממלכתו]].
שורה 88:
לדעת מומחים בתחום [[משפט בינלאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]], כדוגמת פרופ' [[ג'וליוס סטון]], פרופ' [[יוג'ין רוסטוב]], לשעבר סגן מזכיר המדינה של ארצות הברית, והמשפטן [[דאגלס פיית']], בכיר לשעבר בממשל האמריקני, מעמדם של השטחים מבחינת החוק הבינלאומי הוא דלהלן{{הערה|1=פרופ' אליאב שוחטמן, [http://erez.israel.net/Prof-Eliav-shohetman-The-Rights-of-JeweshPeople-on-Land-of-Israel.htm התנתקות מהחוק], מתוך מאמר במקור ראשון}}:
* החוק הבינלאומי, שלפיו הזכויות הלאומיות של העם היהודי בשטחי ארץ-ישראל המערבית, כמפורש בסעיף 80 של מגילת האו"ם, לא השתנה עד עצם היום הזה.
* [[תוכנית החלוקה]] של האו"ם משנת 1947, הייתה בגדר המלצה שנדחתה על ידי העולם הערבי, במעשה המלחמה שלהם ולכן התבטלה כליל.
* ישראל איננה כובשת זרה, מכיוון שמעולם לא היו השטחים שיועדו במקור לבית לאומי תחת כל ריבונות אחרת.
* "אמנת ז'נבה חלה רק לגבי פעולות של מדינה אחת בתחומי מדינה אחרת. ארץ-ישראל המערבית אינה שטח של מדינה אחרת, אלא חלק של [[המנדט הבריטי]] שלא נמסר עדיין למדינה כלשהי..."
* "כתב המנדט לא הבחין בין זכויות היהודים לבית לאומי בכל השטח שממערב לירדן...הטיעון, שליהודים אין זכויות משפטיות על יהודה ושומרון עלול להיות קטלני באשר לזכויות כלשהן שיש ליהודים לריבונות על ישראל שלפני שנת 1967".
* מן הנוסח האנגלי של החלטות 242 ו-338 של מועצת הביטחון עולה כי המועצה לא קבעה כי על ישראל לסגת מכל השטחים שנכבשו ב-1967{{הערה|1=הנוסח האנגלי קובע: "נסיגה של כוחות מזוינים ישראליים משטחים שנכבשו בסכסוך", בעוד הנוסח הצרפתי קובע: "נסיגה של '''ה'''כוחות המזוינים הישראליים מ'''ה'''שטחים שנכבשו בסכסוך".}}. ההסדרים של הסכמי קמפ דייוויד עם מצרים ב-1978 והסכם אוסלו מ-1993 ענו על דרישות החלטות אלו וישראל נסוגה משטחים. זאת ועוד, החלטות 242 ו-338 אינן מחייבות את הקמתה של מדינה ערבית נפרדת ביהודה, שומרון ורצועת עזה. גם הסכמי הביניים שנחתמו בין ישראל לאש"ף לא קבעו דבר בשאלת הריבונות על שטחים אלה{{הערה|1=פרופ' טליה איינהורן מדייקת על פי הכתוב "קיום עקרונות המגילה (מגילת האו"ם) מחייב השכנת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון, שיושתת על ... פינוי כוחות מזוינים ישראליים משטחים שנתפסו במסגרת הסכסוך האחרון..." כי נכתב בנוסח האנגלי "כוחות מזוינים" ולא כל הכוחות המזוינים; ונכתב מ"משטחים" ולא מכל השטחים, ולכן ישראל קיימה החלטות אלו כאשר נסוגה בחלק מכוחותיה בחלק מהשטחים. [http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-2708-00.html?tag=15-47-49 ארץ ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי], אתר NFC}}.
שורה 147:
* '''זכות [[פלסטינים|פלסטינית]] על השטחים''' - ניתן להפריד את טיעון הזכות הפלסטינית למדינה ביש"ע לשני טיעונים שונים, המגיעים לאותה מסקנה אבל משתי נקודות שונות. הראשונה קובעת כי לעם הפלסטיני יש זכויות לגיטימיות על אדמות, זכויות שיש לו מתוקף ישיבתו ההיסטורית בא"י, זכויות שישראל מונעת את מימושן בכוח שליטה על השטחים. זה הטיעון העיקרי של הפלסטינים עצמם, ובייחוד של תנועת ה[[פת"ח]]. הטיעון השני קובע שמתוקף [[הגדרה עצמית|הזכות להגדרה עצמית]], זכות טבעית שקיימת לכל העמים, העם הפלסטיני זכאי לקבוע כי רצונו בשלטון עצמי בטריטוריה בה יושב, על כן, חובתה של ישראל להעביר את השליטה השטחים ליושביהם. בגישה זו תומכים אישים כגון [[שולמית אלוני]], מנהיגת [[מרצ]] לשעבר, ו[[אורי אבנרי]], מייסד ומנהיג הארגון "[[גוש שלום]]". גישה זאת אינה מקדשת את גבולות 67, אלא קובעת שהעקרון מימוש השאיפה הלגיטימית להגדרה עצמית גובר על הטיעונים בעד המשך השליטה ביש"ע.
* '''הנימוק הביטחוני''' - השליטה של ישראל על השטחים היא הגורם לטרור, וההתנחלויות הן מכשול ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. על-פי דעה זו פינוי ההתנחלויות יתקבל ברצון על ידי הפלסטינים ויזרז את יישוב הסכסוך. זו הייתה ההנחה המוצהרת שעמדה בבסיס [[הסכמי אוסלו]], שקודמו בידי [[שמעון פרס]] ו[[יוסי ביילין]] מ[[מפלגת העבודה]]. לגישה זו היו תומכים רבים בישראל במהלך שנות התשעים, בעיקר מקרב חוגי מפלגת העבודה ומר"צ. גישה זו הייתה למעשה גישתו של רובו הגדול של מחנה השמאל בישראל{{מקור}}, עד לפרוץ "[[האינתיפאדה השנייה]]". החלק המעשי של הסכמי אוסלו לא כלל פינוי התנחלויות, וגם לא נסיגה של ממש מן ה"שטחים", אלא היערכות מחדש של צה"ל מסביב לריכוזי האוכלוסייה, במקום בתוכם. צה"ל הטיל מגבלות על מעבר תושבים פלסטיניים דרך צירי התנועה שנותרו בשליטתו. בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה לאחר הסכמי אוסלו ועליית ה[[חמאס]] וירי הקאסמים לאחר [[תוכנית ההתנתקות]] התרבו הדעות כי פינוי שטחים לא בהכרח יביא להפחתת האלימות מצד הפלסטינים.
*''' נטל כלכלי וביטחוני''' - ההיאחזות בשטחים מהווה נטל [[כלכלה|כלכלי]] וביטחוני כבד על מדינת ישראל, על כן זהו האינטרס המובהק של ישראל לוותר על השטחים ועל תושביהם העוינים, או לפחות לצמצם למינימום את מספר התושבים הפלסטינים שישתלבו במדינת ישראל.
*'''[[הבעיה הדמוגרפית]]''' - הריבוי הטבעי הגבוה בקרב הפלסטינים בהשוואה לזה שבקרב היהודים הישראלים, והחשש שברבות הימים יהיו היהודים מיעוט בשטח הכולל של [[ארץ ישראל]], מצב שעלול לסכן את קיומה של ישראל כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]. לפיכך, האינטרס של ישראל הוא לסגת מאזורים בעלי רוב פלסטיני, כדי להבטיח את הרוב היהודי במדינה היהודית. על פי נציגי גישה זו, ובהם [[ארנון סופר]]{{הערה|[http://www.boker.org.il/meida/education/geography/alon1/a-6.htm ישראל בשנת 2020]}} הריבוי הטבעי הלא-יהודי ימשיך לגדול. לדבריהם, תוך כעשור יהיה מיעוט יהודי ממערב לירדן (ללא רצועת עזה). תפיסה זו התגברה בקרב יהודים ישראלים בעקבות האינתיפאדה השנייה.
* '''הכיבוש משחית''' - פעולותה של ישראל כנגד הפלסטינים ביהודה ושומרון במיוחד כנגד אזרחים, גורמת להשחתת והשחרת דמותה של המדינה ושל חייליה שצריכים להוות כוח שיטור ולהתאכזר לאזרחים. הדוגמה הנפוצה ביותר היא פעילות צה"ל במחסומים.
*'''מעמד בינלאומי''' - הכיבוש הנמשך וההתנחלויות גורמים לכרסום מתמשך במעמדה הבינלאומי של ישראל. כרסום זה פוגע בחוסנה הלאומי של המדינה, פוגע בכלכלתה ובהשתלבותה במשפחת העמים.
שורה 155:
===טיעונים נגד יציאת ישראל מהשטחים===
* '''דמוגרפיה''' - יש כאלו, ובהם [[יורם אטינגר]], המציגים עמדה לפיה הריבוי הטבעי היהודי גדול מזה של הערבים במדינת ישראל, והמאזן משתפר באופן עקבי. על פי תחזיתם ישאר רוב יהודי מוצק ממערב לירדן (ללא רצועת עזה){{הערה|1=
[http://www.news1.co.il/Archive/003-D-36497-00.html?tag=12-59-31 מחדל הפטליזם הדמוגרפי, יורם אטינגר, "חדשות מחלקה ראשונה", 23.3.09]}}. ועל כן הסיבה העיקרית למסירת יהודה והשומרון לשליטה זרה הולכת ונעלמת.
* '''זכות היסטורית, דתית ולאומית''' - שטחי יש"ע הם חלק מ[[ארץ ישראל]] בה ישבו, וביהודה ושומרון אף שלטו, אבותיו של עם ישראל במשך מאות שנים, במסורת היהודית מיוחסת לה [[קדושה (יהדות)|קדושה]] וסגולה מיוחדת ולדעת ה[[רמב"ן]] אף ישנה [[מצווה]] מיוחדת להתיישב בה.
* '''זכות משפטית על פי החוק הבינלאומי''' - על פי "החלטת [[ועידת סן-רמו]]" (25 באפריל 1920), "[[המנדט הבריטי]] על ארץ ישראל", שהוענק על ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על ידי חבר הלאומים (24 ביולי 1922), "חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" (23 בדצמבר 1920), והחוזה האנגלו-אמריקני (3 בדצמבר 1924) בנוגע למנדט על ארץ ישראל. מסמכים וחוזים אלו מבטאים הכרה משפטית בינלאומית בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על ארץ ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי{{הערה|1=עו"ד הווארד גריף, [http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-2711-00.html?tag=11-07-37 זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי]}}.
* '''טעמים ביטחוניים''' - השטחים הם נכס [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגי]] מבחינה ביטחונית. כלומר, הרחבת גבולותיה של ה[[מדינה]] מאפשרת ל[[צה"ל]] ול[[שב"כ]] לפעול ביתר חופשיות בכל עת, למניעת צבאות זרים או [[ארגוני טרור]] מפעולה סמוך לריכוזי אוכלוסייה ישראליים. דוגמה לכך היא הגדלת טווח [[רקטה|רקטות]] ה[[קסאם]] מ[[רצועת עזה]] אחרי נסיגת צה"ל (אף כי בפועל רקטות מסוג זה נורו לעבר ישראל גם כשצה"ל שלט חלקית ברצועת עזה לאחר [[הסכם אוסלו]]. מצד שני, לאחר פינוי רצועת עזה במסגרת [[תוכנית ההתנתקות]] כמות הרקטות שנורו גדלה בהרבה - מכמה בודדות בשנה לפני יציאת צה"ל למאות רבות בשנה). מצדדי תפיסה זו מראים את ההבדל שקיים באיומים כלפי ישראל מצד רצועת עזה לבין האיומים שקיימים מ[[יהודה ושומרון]]. דוגמה נוספת: ב[[מבצע צוק איתן]] בשנת [[2014]] - נורו מרצועת עזה 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, נתגלו 34 [[מנהרות לחימה ברצועת עזה|מנהרות טרור]] ברצועת עזה - 14 מהן היו מנהרות חדירה, חדירת [[יחידת הקומנדו הימי של חמאס]] ו[[כלי טיס בלתי מאויש]] לעבר שטחה של [[ישראל]]. בנוסף עוד במהלך מבצע "צוק איתן": השב"כ וצה"ל סיכלו השתלטות של [[חמאס]] על [[הרשות הפלסטינית]]: שתכננה לבצע [[הפיכה]] על ידי תשתית צבאית רחבה של ה[[ארגון]], שהייתה אמורה להוציא לפועל [[פיגוע|פיגועים בישראל]] ולערער את היציבות הביטחונית ביהודה ושומרון- מטרת השתלטות הייתה לפתוח "חזית שנייה"/ "[[אינתיפאדה]] שלישית" מול ישראל. במסגרת הסיכול נעצרו 93 פעילי חמאס, סכומי כסף, כלי רכב ואמצעי לחימה רבים.
* '''צדק היסטורי''' - הפלסטינים מבקשים להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור ואוחזים את החבל בשני קצותיו. לאחר שדחו את [[תוכנית החלוקה]] של האו"ם שהציעה פשרה, פרצו בעימות מזוין עם ישראל במטרה לקבל שליטה על כל שטח ישראל ולגרש את היהודים ולא הצליחו בכך, ובמקום לנשל את היהודים הפכו למנושלים, הם מבקשים סעד חוקי ומשפטי על פי תוכנית החלוקה, שעברה ובטלה מן העולם, בעיקר בשל מעשיהם. בנוסף, על מדינות ערב ומנהיגיהם לקחת אחריות על מעשיהם בכך שעודדו את הפלסטינים לא לקבל את תוכנית החלוקה והבטיחו להם שצבא ההצלה הערבי יחסל את ההתיישבות היהודית. הם עודדו את התושבים הפלסטינים לעזוב את בתיהם כדי שלא יפגעו ולהמתין עד שתחוסל מדינת ישראל ואז יחזרו לבתיהם. בכך גזרו על הפלסטינים חיי פליטות ואף מנעו מהם אפשרות התאזרחות במדינות ערב.
* '''טעמים של אסטרטגיה מדינית וטקטיקה''' - עמדה לפיה נסיגה ופינוי שטחים מתפרשת בעולם כהכרה של ישראל בכך שאין לה זכויות בחלקים המפונים ואולי גם ביתר חלקי ארץ ישראל. באותה עת, אין הפלסטינים מוותרים על טענתם לגבי יתר חלקי ארץ ישראל. לפיכך סבורים בעלי דעה זו, כי נסיגה כזו תגביר את הלחץ על ישראל לוויתורים רבים נוספים על שטחי ארץ ישראל
* '''טעמים אנושיים''' - הזדהות עם המתיישבים, והנחה כי פינוי ההתנחלויות תגרום להם סבל קשה. פינוי כזה הוא בלתי מוסרי.
* '''פיצויים למפונים''' - אם יפונו, אף רק היישובים שמחוץ לגדר ההפרדה, הפיצויים שיקבלו המפונים יהיו בסך מאות מיליארדי שקלים, שיעיקו על תקציב המדינה (בהנחה שסכומי הפיצויים יהיו על פי "חוק פינוי פיצוי").{{מקור}}
שורה 169:
==שלטון נוכחי==
השטחים מחולקים, מאז [[הסכמי אוסלו]], לשלוש קטגוריות מנהליות:
* שטחי A: רשמית, בשליטה של [[הרשות הפלסטינית]].
* שטחי B: רשמית, בשליטה [[אזרח]]ית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]].
* שטחי C: רשמית, בשליטה מלאה של צה"ל ושל הרשויות המקומיות האזרחיות, ברובן מועצות מקומיות. בשטחי C נמצאים כל היישובים היהודיים (ההתנחלויות).
שורה 190:
==קישורים חיצוניים==
*
* [http://www.lib.utexas.edu/maps/israel.html#west_bank.html מפות של הגדה המערבית, עזה, וההתנחלויות בשטחים אלו]
* [[אליקים העצני]], [http://www.fresh.co.il/vBulletin/printthread.php?t=32991 אומה ומדינה פלסטינית - עובדות ואמיתות שלא נס ליחן], הצגה של טיעונים נגד ההגדרה ככיבוש, באתר "פרש"
| |||