פיליפ גלאס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 37.26.149.148 (שיחה) לעריכה האחרונה של רחל1 |
||
שורה 1:
{{
| שם = פיליפ גלאס
| שם בשפת המקור = Philip Glass
'''פיליפ מוריס גלאס''' (ב[[אנגלית]]: '''Philip Morris Glass'''; נולד ב-[[31 בינואר]] [[1937]]) הוא [[מלחין]] ו[[מוזיקאי]] [[אמריקאי]]-[[יהודי]], נחשב לאחד המלחינים רבי ההשפעה של סוף [[המאה ה-20]]. את היצירה המוזיקלית שלו נהוג לתאר כ[[מוזיקה מינימליסטית|מינימליסטית]], אם כי הוא עצמו מחשיב אותה כמוזיקה תיאטרלית.▼
| כיתוב =
| תאריך לידה = [[31 בינואר]] [[1937]]
| תאריך פטירה =
| מקום לידה = [[בולטימור]],[[מרילנד]], [[ארצות הברית]]
| מקום פטירה =
| תקופה/זרם = המאה ה-20, [[מינימליזם]]
}}
[[קובץ:Philip Glass 018.jpg|ממוזער|שמאל|פיליפ גלאס]]
▲'''פיליפ מוריס גלאס''' (ב[[אנגלית]]: '''Philip Morris Glass'''; נולד ב-[[31 בינואר]] [[1937]]) הוא [[מלחין
== שנותיו הראשונות ==
גלאס נולד ב[[בולטימור]] לזוג [[מהגר]]ים [[יהודים]] מ[[ליטא]]. לאביו הייתה חנות תקליטים, ואוסף [[תקליט|התקליטים]] שלו הורכב ברובו מתקליטים שלא נמכרו, וכך התוודע גלאס בגיל צעיר ל[[מוזיקה מודרנית]], ([[הינדמית|פאול הינדמית]], [[בלה בארטוק|בארטוק]], [[דמיטרי שוסטקוביץ'|שוסטקוביץ']]) ול[[מוזיקה קלאסית]] ([[רביעיית מיתרים]] של [[לודוויג ואן בטהובן]] ושתי שלישיות לפסנתר של [[פרנץ שוברט|שוברט]]). בהמשך, למד גלאס לנגן ב[[חליל
התחנה הבאה של גלאס הייתה ב[[פריז]], שם למד בין השנים [[1963]] ו-[[1965]] אצל [[נדיה בולאנז'ה]], ועסק בניתוח יצירות של [[יוהאן סבסטיאן באך]] ([[הפסנתר המושווה]]), [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]] (קונצ'רטו לפסנתר) ובטהובן. בספרו האוטוביוגרפי "מוזיקה מאת פיליפ גלאס" משנת [[1987]], סיפר כי המוזיקה החדשה ששמע בקונצרטים של תזמורת ה-Domaines Musicale שבניהולו של [[פייר בולז]] לא ריגשה אותו (למעט יצירות מאת [[ג'ון קייג']] ו[[מורטון פלדמן]]). לעומת זאת, המחזות שהועלו ב[[אודיאון]] וסרטי [[הגל החדש בקולנוע הצרפתי|הגל החדש]] של במאים כמו [[ז'אן-לוק גודאר]] ו[[פרנסואה טריפו]] הותירו עליו רושם רב.
שורה 14 ⟵ 24:
לאחר שעבד עם ראווי שנקר על מוזיקה לסרט צ'אפאקווה, ביקר גלאס בצפון [[הודו]], מסיבות דתיות בעיקר, שם פגש פליטים טיבטים. הוא הפך לבודהיסט, ופגש את [[טנזין גיאטסו]] ה[[דלאי לאמה]] הארבעה עשר בשנת [[1972]].
סגנונו הייחודי של גלאס צמח משיתוף הפעולה עם שנקר ומתפיסתו את המקצב במוזיקה ההודית כאדיטיבי לחלוטין. כשחזר, נטש את יצירתו המוקדמת שהייתה מעט מודרנית בהשוואה לזו של דריוס מיו, [[אהרון קופלנד]] ו[[סמואל בארבר]], והחל בכתיבת יצירות קפדניות המבוססות על מקצבים אדיטיביים ועל חוש זמן המושפע מ[[סמואל בקט]] שאל עבודתו התוודע כשכתב לתיאטרון נסיוני. היצירה הראשונה בסגנון המינימליסטי הזה הייתה מוזיקה למחזה Comédie מאת בקט ב-[[1963]], אחריה כתב מוזיקה לשני [[סקסופון#סוגים|סקסופוני סופרן]]
[[קובץ:Philip-Glass-DGQ-14.jpg|ממוזער|פיליפ גלאס בחזרה עם רביעיית הגיטרות האירית]]
שורה 22 ⟵ 32:
הקונצרט הראשון שבו ניגן גלאס את יצירותיו החדשות התקיים ב-Film-Makers Cinematheque ב-[[1968]]. בקונצרט נוגנו היצירות: Music in the shape of a square המיועדת לשני חלילים ([[מחווה (אמנות)|מחווה]] ל[[אריק סאטי]] בביצועם של גלאס וגיבסון) ו-Strung Out לכינור חשמלי בביצועה של דורותי פיקסלי-רוטשילד. תוי הנגינה היו תלויים על הקירות והנגנים התהלכו תוך כדי הנגינה. יצירותיו החדשות של גלאס התקבלו בהתלהבות רבה מצד קהל בעל דעה פתוחה שכלל בעיקר אומנים חזותיים ואומני [[מיצג]] שרחשו אהדה רבה לגישתו המינימליסטית של גלאס.
בנוסף לביצוע יצירותיו, גלאס עבד כנהג [[מונית]], והיה בעליה של חברת הובלות בשיתוף עם סטיב רייך. הוא גם שימש כעוזרו של הפסל ריצרד סרה. בתקופה זו התחבר עם אמנים נוספים מניו-יורק כמו [[סול לה-ויט]], [[ננסי גרייבס]], [[לורי אנדרסון]] וצ'אק קלוז. לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בינו לבין סטיב רייך, הקים גלאס את "אנסמבל פיליפ גלאס" שכלל
בשנת [[1982]] שיתף פעולה עם הבמאי ג'פרי רג'יו ליצירת הסרט [[הנבואה (סרט, 1982)|הנבואה (Koyaanisqatsi)]] ולהמשכיו. הסרטים הם רצף של דימויים ויזואליים על רקע [[פסקול]] מאת גלאס, שהופך לחלק בלתי נפרד מהיצירה.{{הערה|1=ראו גם אלכס רוס, '''[http://www.newyorker.com/archive/2005/06/27/050627crmu_music?currentPage=1 Sound and Vision - Glass's "Koyaanisqatsi" and the art of film scoring]''', מאמר מה[[ניו יורקר]] {{אנגלית}}}}
שורה 33 ⟵ 43:
בהמשך חיבר גלאס את החלק השני של הטרילוגיה, האופרה Satyagraha ([[סאטיאגרהא]]) שעסקה בצעירותו של [[מהטמה גנדי]] ובחוויותיו ב[[דרום אפריקה]]. יצירה זו הייתה נקודת מפנה ביצירתו של גלאס. הייתה זו היצירה הראשונה שלו מזה 15 שנה שנכתבה ל[[תזמורת סימפונית]], גם אם החלקים הבולטים שבה נכתבו לזמרים (אופראים) ומקהלה.
הטרילוגיה הסתיימה באופרה [[אחנתון (אופרה)|אחנתון]], יצירה קולית ותזמורתית שהושרה ב[[אכדית]], [[עברית מקראית]] ו[[מצרים העתיקה|מצרית עתיקה]]. בנוסף השתתף באופרה שחקן שקרא בשפתו של הקהל השומע טקסטים מתורגמים ממצרית עתיקה. גלאס החליט לבטל את תפקידי הכינורות בתזמורת שניגנה את היצירה. הדבר נעשה משום שבית האופרה ב[[שטוטגרט]], שם עלתה האופרה, היה בשיפוצים ובאולם החילופי לא היה מקום לכל התזמורת. לדבריו, ביטול הכינורות נתן
=== מוזיקה תיאטרלית: גלאס וסמואל בקט ===
יצירתו של גלאס לתיאטרון בתקופה זו כללה יצירות רבות ללהקת התיאטרון Mabou Mines שהיה שותף להקמתה ב-1970. יצירות אלה כללו מוזיקה למחזות מאת בקט ולעיבודים לתיאטרון של יצירות ספרותיות של בקט כמו The Lost Ones, Cascando, Mercier and Camier, Endgame ו- Company. הפקת המחזה The Lost Ones זכתה לברכתו של בקט, אך לא כן הפקת המחזה "[[
==חיים אישיים==
|