פיליפ גלאס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 37.26.149.148 (שיחה) לעריכה האחרונה של רחל1
שורה 1:
{{מוזיקאי|סיווג=מלחין
| שם = פיליפ גלאס
| שם בשפת המקור = Philip Glass}}
'''פיליפ מוריס גלאס''' (ב[[אנגלית]]: '''Philip Morris Glass'''; נולד ב-[[31 בינואר]] [[1937]]) הוא [[מלחין]] ו[[מוזיקאי]] [[אמריקאי]]-[[יהודי]], נחשב לאחד המלחינים רבי ההשפעה של סוף [[המאה ה-20]]. את היצירה המוזיקלית שלו נהוג לתאר כ[[מוזיקה מינימליסטית|מינימליסטית]], אם כי הוא עצמו מחשיב אותה כמוזיקה תיאטרלית.
| כיתוב =
| תאריך לידה = [[31 בינואר]] [[1937]]
| תאריך פטירה =
| מקום לידה = [[בולטימור]],[[מרילנד]], [[ארצות הברית]]
| מקום פטירה =
| תקופה/זרם = המאה ה-20, [[מינימליזם]]
}}
 
[[קובץ:Philip Glass 018.jpg|ממוזער|שמאל|פיליפ גלאס]]
'''פיליפ מוריס גלאס''' (ב[[אנגלית]]: '''Philip Morris Glass'''; נולד ב-[[31 בינואר]] [[1937]]) הוא [[מלחין]] ו[[מוזיקאי]] [[אמריקאי]]-[[יהודי]], נחשב לאחד המלחינים רבי ההשפעה של סוף [[המאה ה-20]]. את היצירה המוזיקלית שלו נהוג לתאר כ[[מוזיקה מינימליסטית|מינימליסטית]], אם כי הוא עצמו מחשיב אותה כמוזיקה תיאטרלית.
 
== שנותיו הראשונות ==
גלאס נולד ב[[בולטימור]] לזוג [[מהגר]]ים [[יהודים]] מ[[ליטא]]. לאביו הייתה חנות תקליטים, ואוסף [[תקליט|התקליטים]] שלו הורכב ברובו מתקליטים שלא נמכרו, וכך התוודע גלאס בגיל צעיר ל[[מוזיקה מודרנית]], ([[הינדמית|פאול הינדמית]], [[בלה בארטוק|בארטוק]], [[דמיטרי שוסטקוביץ'|שוסטקוביץ']]) ול[[מוזיקה קלאסית]] ([[רביעיית מיתרים]] של [[לודוויג ואן בטהובן]] ושתי שלישיות לפסנתר של [[פרנץ שוברט|שוברט]]). בהמשך, למד גלאס לנגן ב[[חליל צד]] ב[[קונסרבטוריון]] פיבודי. בגיל 15 התקבל ל[[אוניברסיטת שיקגו]], שם למד [[מתמטיקה]] ו[[פילוסופיה]]. לאחר מכן החל את לימודיו ב[[בית הספר ג'וליארד]], שם עבר לנגן בעיקר ב[[פסנתרקלידים]]. בג'וליארד למד אצל [[וינסנט פרסיקטי]] וויליאם ברגסמה. בזמן לימודיו, בשנת [[1959]], זכה בפרס BMI למלחינים תלמידים, פרס בינלאומי יוקרתי למלחינים צעירים. בשנת [[1960]] למד עם [[דריוס מיו]] בקורס קיץ{{הערה|אדוארד סטריקלנד, הערך "פיליפ גלאס" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}} והלחין קונצ'רטו ל[[כינור]]לכינור עבור חברתו ללימודים דורותי פיקסלי-רוטשילד.
 
התחנה הבאה של גלאס הייתה ב[[פריז]], שם למד בין השנים [[1963]] ו-[[1965]] אצל [[נדיה בולאנז'ה]], ועסק בניתוח יצירות של [[יוהאן סבסטיאן באך]] ([[הפסנתר המושווה]]), [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]] (קונצ'רטו לפסנתר) ובטהובן. בספרו האוטוביוגרפי "מוזיקה מאת פיליפ גלאס" משנת [[1987]], סיפר כי המוזיקה החדשה ששמע בקונצרטים של תזמורת ה-Domaines Musicale שבניהולו של [[פייר בולז]] לא ריגשה אותו (למעט יצירות מאת [[ג'ון קייג']] ו[[מורטון פלדמן]]). לעומת זאת, המחזות שהועלו ב[[אודיאון]] וסרטי [[הגל החדש בקולנוע הצרפתי|הגל החדש]] של במאים כמו [[ז'אן-לוק גודאר]] ו[[פרנסואה טריפו]] הותירו עליו רושם רב.
שורה 14 ⟵ 24:
לאחר שעבד עם ראווי שנקר על מוזיקה לסרט צ'אפאקווה, ביקר גלאס בצפון [[הודו]], מסיבות דתיות בעיקר, שם פגש פליטים טיבטים. הוא הפך לבודהיסט, ופגש את [[טנזין גיאטסו]] ה[[דלאי לאמה]] הארבעה עשר בשנת [[1972]].
 
סגנונו הייחודי של גלאס צמח משיתוף הפעולה עם שנקר ומתפיסתו את המקצב במוזיקה ההודית כאדיטיבי לחלוטין. כשחזר, נטש את יצירתו המוקדמת שהייתה מעט מודרנית בהשוואה לזו של דריוס מיו, [[אהרון קופלנד]] ו[[סמואל בארבר]], והחל בכתיבת יצירות קפדניות המבוססות על מקצבים אדיטיביים ועל חוש זמן המושפע מ[[סמואל בקט]] שאל עבודתו התוודע כשכתב לתיאטרון נסיוני. היצירה הראשונה בסגנון המינימליסטי הזה הייתה מוזיקה למחזה Comédie מאת בקט ב-[[1963]], אחריה כתב מוזיקה לשני [[סקסופון#סוגים|סקסופוני סופרן]] ו[[רביעייתורביעיית מיתרים]].
[[קובץ:Philip-Glass-DGQ-14.jpg|ממוזער|פיליפ גלאס בחזרה עם רביעיית הגיטרות האירית]]
 
שורה 22 ⟵ 32:
הקונצרט הראשון שבו ניגן גלאס את יצירותיו החדשות התקיים ב-Film-Makers Cinematheque ב-[[1968]]. בקונצרט נוגנו היצירות: Music in the shape of a square המיועדת לשני חלילים ([[מחווה (אמנות)|מחווה]] ל[[אריק סאטי]] בביצועם של גלאס וגיבסון) ו-Strung Out לכינור חשמלי בביצועה של דורותי פיקסלי-רוטשילד. תוי הנגינה היו תלויים על הקירות והנגנים התהלכו תוך כדי הנגינה. יצירותיו החדשות של גלאס התקבלו בהתלהבות רבה מצד קהל בעל דעה פתוחה שכלל בעיקר אומנים חזותיים ואומני [[מיצג]] שרחשו אהדה רבה לגישתו המינימליסטית של גלאס.
 
בנוסף לביצוע יצירותיו, גלאס עבד כנהג [[מונית]], והיה בעליה של חברת הובלות בשיתוף עם סטיב רייך. הוא גם שימש כעוזרו של הפסל ריצרד סרה. בתקופה זו התחבר עם אמנים נוספים מניו-יורק כמו [[סול לה-ויט]], [[ננסי גרייבס]], [[לורי אנדרסון]] וצ'אק קלוז. לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בינו לבין סטיב רייך, הקים גלאס את "אנסמבל פיליפ גלאס" שכלל [[קלידים]], [[כלי נשיפה]] וקולות [[סופרן]]. בתחילה, יצירותיו המשיכו להיות מינימליסטיות, ב[[סולם דיאטוני]] ובעלות מבנה חזרתי כמו היצירות Two Pages, Contrary Motion ו-Music in Fifths. בהמשך יצירתו נהייתה פחות צנועה, יותר מורכבת ויותר דרמטית, ולדעתו של גלאס, לא מינימליסטית בכלל. בין היצירות בתקופה זו Music in Similar Motion ,Music with Changing Parts. שיא יצירתו בתקופה זו היה יצירה בת ארבע שעות בשם Music in Twelve Parts.
 
בשנת [[1982]] שיתף פעולה עם הבמאי ג'פרי רג'יו ליצירת הסרט [[הנבואה (סרט, 1982)|הנבואה (Koyaanisqatsi)]] ולהמשכיו. הסרטים הם רצף של דימויים ויזואליים על רקע [[פסקול]] מאת גלאס, שהופך לחלק בלתי נפרד מהיצירה.{{הערה|1=ראו גם אלכס רוס, '''[http://www.newyorker.com/archive/2005/06/27/050627crmu_music?currentPage=1 Sound and Vision - Glass's "Koyaanisqatsi" and the art of film scoring]''', מאמר מה[[ניו יורקר]] {{אנגלית}}}}
שורה 33 ⟵ 43:
בהמשך חיבר גלאס את החלק השני של הטרילוגיה, האופרה Satyagraha ([[סאטיאגרהא]]) שעסקה בצעירותו של [[מהטמה גנדי]] ובחוויותיו ב[[דרום אפריקה]]. יצירה זו הייתה נקודת מפנה ביצירתו של גלאס. הייתה זו היצירה הראשונה שלו מזה 15 שנה שנכתבה ל[[תזמורת סימפונית]], גם אם החלקים הבולטים שבה נכתבו לזמרים (אופראים) ומקהלה.
 
הטרילוגיה הסתיימה באופרה [[אחנתון (אופרה)|אחנתון]], יצירה קולית ותזמורתית שהושרה ב[[אכדית]], [[עברית מקראית]] ו[[מצרים העתיקה|מצרית עתיקה]]. בנוסף השתתף באופרה שחקן שקרא בשפתו של הקהל השומע טקסטים מתורגמים ממצרית עתיקה. גלאס החליט לבטל את תפקידי הכינורות בתזמורת שניגנה את היצירה. הדבר נעשה משום שבית האופרה ב[[שטוטגרט]], שם עלתה האופרה, היה בשיפוצים ובאולם החילופי לא היה מקום לכל התזמורת. לדבריו, ביטול הכינורות נתן לתזמורתלתיזמורת צליל נמוך ואפל שהפך למאפיין של היצירה והתאים מאוד לנושא שלה. באותה שנה שב גלאס ושיתף פעולה עם רוברט וילסון בכתיבת האופרה the CIVIL warS.
 
=== מוזיקה תיאטרלית: גלאס וסמואל בקט ===
יצירתו של גלאס לתיאטרון בתקופה זו כללה יצירות רבות ללהקת התיאטרון Mabou Mines שהיה שותף להקמתה ב-1970. יצירות אלה כללו מוזיקה למחזות מאת בקט ולעיבודים לתיאטרון של יצירות ספרותיות של בקט כמו The Lost Ones, Cascando, Mercier and Camier, Endgame ו- Company. הפקת המחזה The Lost Ones זכתה לברכתו של בקט, אך לא כן הפקת המחזה "[[סוף משחקסופמשחק]]", שאותה ביימה ג'ואן אקלטיס וגלאס חיבר עבורה [[פרלוד]]. בקט אישר את המוזיקה למחזה Company, שהורכבה מארבעה קטעים קצרים לרביעיית מיתר. מאוחר יותר פורסמה המוזיקה למחזה כיצירה לרביעיית מיתרים וכיצירה לתזמורת מיתרים.
 
==חיים אישיים==