חיים ברלין – הבדלי גרסאות

==תולדות חייו==

===ילדותו===

 

 

===במוסקבה===

 

בהיותו רב ב[[מוסקבה]] עשה ר' חיים גדולות בשביל ישיבת [[וולוז'ין]]. בהשפעתו נאספו במוסקבה סכומים גדולים בשביל הישיבה, ובמקום בנין עץ שהיה עד אז, הוקם בניין לבנים שעלה 25,000 רובל, והישיבה התרחבה ויכלה לקבל 500 בני ישיבה. ר' חיים כינה ישיבה זו "יבנה שבליטא", והשפיע על הרבה עשירים במכתביו שיחזיקו בה. עם עלותו של [[אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה|אלכסנדר השלישי]] על כיסא המלוכה, באו פרעות, גזרות וגירושים על עם ישראל. רבים מיהודי רוסיה הוכרחו לנדוד ולחפש מקומות חדשים. בשנת [[תרמ"ב]] (1882), כשיצאה ההוראה לגרש את היהודים ממוסקבה, באו והודיעו לר' חיים ברלין כי גם הוא לא יחונן ושלא יוכל להישאר שם. לר' חיים חרה מאוד על שהוא צריך לעזוב את המקום אשר כשמונה עשרה שנה חי ופעל בו. בעת ההיא נפטרה אשת נעוריו, רבקה. במותה אבדה לר' חיים ה"עזר כנגדו" במפעליו. כשנה לאחר פטירת אשתו, עזב ר' חיים את קהילת מוסקבה ועבר לעיר [[ביאלא פודולסק]], שהייתה עיר [[תנועת החסידות|חסידית]] מובהקת. שם נישא לאשתו השנייה, טילא - בת הגביר ר' יצחק אייזיק שחור מ[[מיר (עיר)|מיר]]. ר' יצחק היה מחסידי [[חסידות קוצק|קוצק]] ו[[חסידות גור|גור]], תלמיד חכם ועשיר (בנו, ר' נח שחור, היה חותנו של האדמו"ר מגור - ר' [[אברהם מרדכי אלתר]] בעל אמרי אמת). בהיותו מבקש לחיות כאדם פרטי, וללמוד תורה בלבד, לא בחר ר' חיים במשרה רבנית, אף שמשרות כאלו הוצעו לו. בתקופה זו כתב הרבה חידושי תורה ותשובות בהלכה. הוא היה מקורב לרב [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים]], (חותנו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]]) והתכתב עמו רבות. חמש שנים ישב ר' חיים בביאלא, עד שנת [[תרמ"ט]] (1889) שבה נפטרה אשתו השנייה, טילא. לאחר מכן, עזב ר' חיים את ביאלא ועבר לוולוז'ין אל אביו הנצי"ב, שקרא לו לבוא לעזרתו בהנהלת הישיבה ובנשיאת העול הכספי של הישיבה.

[[קובץ:Grave of Rabbi Chaim Berlin.JPG|250px|שמאל|ממוזער|קברו של הרב חיים ברלין]]

[[בגיל]] 75 עלה ר' חיים ברלין ל[[ירושלים]], ולמרות זקנותו היה עושה למען ירושלים ומוסדות התורה ה[[צדקה]] וה[[גמילות חסדים|חסד]] שבה. ביתו הפך כבר בראשית ישיבתו שם, לבית ועד לחכמים, לגדולי תורה ולבני הישיבות אשר באו לשמוע מפיו תורה וחכמה. הוא הרבה להפיץ את תורת אביו הנצי"ב, ובלילות שבת היו רבים מבני ירושלים רגילים לבוא אליו לאחר [[סעודת ליל שבת|סעודת שבת]] לשמוע מפיו באורים ב[[פרשת השבוע]]. הוא היה קורא בחומש "העמק דבר", ומפרש את הדברים, בתוספת דברים משלו. את הנאתו מישיבתו בירושלים מתאר ר' חיים באחת מאגרותיו: "ממני אוכל להודיעו, כי הנני שבע רצון מהיותי פה במלא מובן המילה, מלבד אשר השלכתי מעלי עול עבודות הציבור, והנני מברך בכל יום בשמחה רבה שלא עשני אב"ד (עבד)". עם פטירת ר' [[שמואל סלנט]] בשלהי שנת תרס"ט, הטילו עליו ראשי העדה בירושלים את עולה של הרבנות, והוא נשאה בכבוד ובמסירות עד יומו האחרון. מעתה היה ר' חיים לראש הרבנים ונציגם הראשי של עדת האשכנזים בירושלים. כן היה ראש הממונים ב[[הוועד הכללי כנסת ישראל|וועד הכללי כנסת ישראל]] (שהיה אחראי על כספי [[החלוקה]]), ראש הגבאים של תלמוד תורה ו[[ישיבת עץ חיים]] ו[[בית החולים ביקור חולים]], והיושב בראש האסיפות וההתוועדויות החשובות. היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, לא הפלה בין [[חסידים]] ל[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] וכדומה, ועל כן מצא חן בעיני כל החוגים. ראשי השלטון והקונסולים של המדינות הזרות ואף הקונסול הרוסי וראשי הדתות השונות בירושלים, אשר איתם בא במגע בענייני העדה ומוסדותיה, התייחסו אליו ביראת כבוד, והחשיבוהו לנציגם הראשי של האשכנזים בכל ענייני הממשל. מתאר ר' [[בן ציון ידלר]] בספרו : {{ציטוט|תוכן=מופלא היה ר' חיים בטוב לבו, ובמשך תקופת מגוריו בירושלים יסד והקים כמה וכמה קרנות של [[גמילות חסדים]]. בעל הוראה מובהק היה, וכל הפוסקים והשו"ת הראשונים והאחרונים היו נהירים לו, ומתוך ניסיוני האישי הנני רשאי לציין את חלקו הגדול בתיקון השמירה וההשגחה על קיום [[מצוות התלויות בארץ]], וחיזק את תקנת הגאונים שלא להכניס כלל [[טבל]] לירושלים. מעשה והגיעו לירושלים ששה שקי שקדים ללא התעודה המעידה שמעושרים הם. הסוחרים רצו להפריש [[תרומות ומעשרות]], אך הוא לא נתן להם. כדי שלא יכשירו את הפירצה, השקדים הוחזרו בחזרה למקום שהימנו הגיעו לירושלים, בצירוף מכתבו שבו הוא מצווה שיעשרו את השקדים במקומם. כך היה מפרסם מודעות אזהרה לציבור שלא יקנו שום פירות וירקות, רק עם תעודה שהפירות נתעשרו במושבות גופא. לוחם גדול היה ר' חיים ברלין נגד החדשות, והיה נזהר מאוד שלא לשנות אף במעט מדרכי אביו הגאון הנצי"ב ז"ל. בשנת ה[[שמיטה]] [[תר"ע]] (1910), הופיעו לפניו באי כוחם של כמה מושבות, ודרשו ממנו בכל מיני טצדקי, להקל להם מעט בענייני השביעית, ובתוך כך גם טענו לפניו מדוע אינו מצטרף להיתר המכירה, כפי שהסכימו רבנים אחרים. בתשובה לפנייתם עמד מכסאו, הביא את ספרי אביו הנצי"ב, והצביע על המקום בו הוא מחמיר בזה מאוד. משום כך - הוסיף הרב - אפילו להזקק לכם איני יכול, כי לא אוכל לשנות מדברי אבי גדולה או קטנה! והוסיף להדריך אותם כיצד להתנהג בעבודות השמיטה, כפי שסדרו גאוני ירושלים"|מקור=בנציון ידלר (תשס"ו), '''בטוב ירושלים''', ירושלים, עמודי אור|מרכאות=כן}}. אחיו הצעיר ר' [[מאיר ברלין]] (בר-אילן) בספרו "מוולאוז'ין עד ירושלים" מעיד על אחיו: {{ציטוט|תוכן=מחונן בסגולות יוצאות מגדר הרגיל, בעל קלסתר פנים לוקח לב, בעל נפש יפה, גאון בתורה, גדול בכל המקצועות של חכמת ישראל... היו רבנים מעטים שידעו יפה כל כך תורה שבכתב, כמו שידע זאת אחי רבי חיים ברלין. הוא היה פינומן. גדול בתורה, ומושלם שקשה למצוא כדוגמתו. בעל זיכרון עצום ושקדן נפלא היה, ובשני אלה השתמש לא רק ל[[גפ"ת]] (גמרא, פירוש, תוספות) בכל ענפיהם, כשאר הרבנים בדורו, אלא היה לומד הכל, קורא הכל וזוכר הכל. ידיעתו בתנ"ך הייתה למופת, יודע וסופר כל תיבה וכל אות, והכל היה ידוע לו היכן כתוב ואיך כתוב. גם ידע תרגומים ידיעה שלימה. הוא ידע ביסודיות מדרשים מכל המינים, כל מיני תפילות, זמירות, פיוטים וכדומה. כשהיה אומר חידוש, ביאור או תיקון כלשהו, מיוסד על מאמר חז"ל, היה מפליא את השומעים בדייקנותו ובנכונותו.

 

על שמו רח' הרב ברלין בשכונת [[קריית שמואל (ירושלים)|קריית שמואל]] בירושלים. אחיו (מצד אביו) היה הרב [[מאיר בר-אילן]], ממנהיגי [[המזרחי]], ומראשי [[ציונות דתית|הציונות הדתית]].