הצו לגירוש היהודים ממחוז טנסי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 35:
הצו לא היה הגילוי האנטי-יהודי היחיד בתקופת מלחמת האזרחים, והוא רק אחת, מהדוגמאות שהעלילו על היהודים הן במחנה האיחוד, והן במחנה הקונפדרציה. עם-זאת, שאר גילויי ה[[אנטישמיות]] היו מוגבלים לדעות קדומות בתחום הפרט, וזהו הגילוי היחיד שהגיע לתחום המדיניות הציבורית.
 
יש חוקרים הנאחזים בצו זה כדי לטעון כי האנטישמיותה[[אנטישמיות בארצות הברית]] היא חולייה ברצף ההיסטורי של האנטישמיות ושנאת ישראל{{הערה|1=אריה גרטנר, ״דמותה של האנטישמיות בארצות הברית״, בתוך: אלמוג (עורך), '''שנאת ישראל לדורותיה''', ירושלים: מרכז זלמן-שזר: 1980, עמ' 309}} וכי אין הבדל בין שנאת ישראל האירופית לזו האמריקנית. חוקרים אחרים מדגישים דווקא את ביטול הצו ואת פעילות היהודים לביטולו, ומראים בכך שהיהודים לא פחדו להשתמש ב[[חופש הדיבור]], ושהאנטישמיות זרה לערכים האמריקניים הבסיסיים ולמסורת הדתית האמריקנית. לדעתם זהו למעשה ביטוי לעוצמת היהודים ולחירותם כאזרחים אמריקנים המקבלים את הגנת החוקה.
 
==גרנט והיהודים==