שאר כסות ועונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאיפור |
Joalbertine (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{סוגיה
|שם הסוגיה=
|מקרא=
|משנה=
[[מצוות עונה|עונתה]] - [[תשמיש המיטה]]{{הערה|1=כל הפרשנים הסכימו לזה. ועיינו במה שכתב ה[[אברהם בן עזרא|אבן עזרא]] שם, בפירושו הארוך, שכותב כך: "יש אומרים כי פירושו: דירתה, וכמוהו וענתה שמה ({{תנ"ך|הושע|ב|יז}}). גם שניהם מגזרת מעונה, וכן: וענה איים ({{תנ"ך|ישעיה|יג|כב}}). וקדמונינו אמרו שעונתה - רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספר [[מגילת קהלת|קהלת]] שמלת עת ({{תנ"ך|קהלת|ט|יא}}) מזאת הגזרה, ופירוש 'וענתה', 'וענה' אינו כל אחד כמשמעו:"}}.▼
|תלמוד בבלי=
|תלמוד ירושלמי=
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם||אישות|יב|ללא=שם}}
|שולחן ערוך=
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|לאו|רסב}}{{ש}}{{ספר החינוך|מו}}
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
▲'''שאר כסות ועונה''' הם החובות של איש כלפי אשתו על פי ה[[
המצווה היא [[מצוות לא תעשה]], שהרי כתוב "לא יגרע", וברשימת המצוות של ה[[רמב"ם]] היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל. במקור המצווה מתייחסת ל[[אמה עברייה]] שמיועדת ל[[נישואים]], וממנה נלמד הדין לשאר הנשים. על פי הפרשנים זהו "משפט הבנות" שנזכר פסוק קודם{{הערה|1=משנה תורה, הקדמה, מצווה רס"ב}}.
חז"ל תיקנו שחלק מחובות הבעל יהיו כנגד חובות האישה, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה". ולכן לאישה יש זכות לוותר על מחויבות מסוימת שלה כנגד ביטול התחייבות הבעל. לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" ולהתפרנס ממעשי ידיה, אבל זכות זו אינה שמורה לבעל, שאינו יכול לומר "איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידייך...שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות פרק י"ב הלכה ד')▼
==שארה - מזונות==▼
הרמב"ם{{הערה|1=משנה תורה, הלכות אישות, י"ב ט'-י"א}} דן בכמותם ואיכותם של המזונות שה[[איש]] חייב לספק ל[[אישה|אשתו]], וקובע כלל מנחה בעניין ש"הכול לפי עושרו" של האדם - כלומר שעל המזונות להיות ביחס ישר לעושרו של האדם, אפילו "כמה תבשילי בשר בכל יום", במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. הוא קובע דרישות מינימום לעניים, לגבי מספר הארוחות והיקפן. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לה אפילו לחם, בית דין כופה עליו לגרש אותה. לגבר אין מחויבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אשתו, אבל סעודות השבת לפחות חייב לאכול איתה ביחד.
==
הרמב"ם{{הערה|1=משנה תורה, הלכות אישות, י"ג א'-ו'}} דן בשווי המלבושים שחייב ה[[איש]] לרכוש לאשתו, כאשר גם כאן הכלל המנחה הוא "הכול לפי עושרו" - כלומר שהכלים צריכים להיות ביחס ישר לעושרו של האדם - אפילו כלי משי וזהב. גם כאן הוא קובע דרישות מינימום לעניים, שמתחתם זו עילה לגירושין: בגדים הראויים לה כפי המלבושים הממוצעים של אישה. בכלל כסותה הוא מחייב מדור (מעין בית מינימלי), רכישת כלים לשימושה, מיטה, כלי לישיבה, כלי אכילה ושתייה, ואף תכשיטים וכלי [[איפור]] נכללים בכלל כסותה.
==
{{ערך מורחב|מצוות עונה}}
הרמב"ם{{הערה|1=משנה תורה, הלכות אישות, י"ד א'}} קובע את הכלל "עונה האמורה בתורה - לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו." ולכן "בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן - עונתן בכל לילה". מעבר לכך יש דירוג של מלאכות שגורמות לתדירות העונה לקטון, כאשר התדירות הנמוכה ביותר היא למלחים, שעונתם אחת לחצי שנה. לאישה זכות לאסור על הגבר לעבור למלאכה שמקטינה את תדירות העונה, למעט מקרה של מישהו שהחליט להפוך להיות תלמיד חכמים, שעונתו פעם בשבוע, בשל הערך של [[לימוד תורה]]. אך הוא קובע שאין לאישה זכות לאסור לקיחת אישה נוספת, אף שהדבר יפגע בעונתה. עם זאת הוא מציין שחז"ל ציוו לא לשאת יותר מארבע נשים, כדי שלא יפחות עונתה מפעם בחודש לאדם ממוצע. הדבר כמובן היה תקף עד [[חרם דרבנו גרשום]], שאסר לשאת יותר מאישה אחת.
▲==מקור החיוב==
▲חז"ל תיקנו שחלק מחובות הבעל יהיו כנגד חובות האישה, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה". ולכן לאישה יש זכות לוותר על מחויבות מסוימת שלה כנגד ביטול התחייבות הבעל. לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" ולהתפרנס ממעשי ידיה, אבל זכות זו אינה שמורה לבעל, שאינו יכול לומר "איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידייך...שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות פרק י"ב הלכה ד')
== קישורים חיצוניים ==
|