אריך-נגן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏קישורים חיצוניים: רויטרס, אריך הנגן הראשון על תקליט ויניל, באתר הארץ, 21 ביוני 2018
מ ←‏פתיח: ניסוח
שורה 1:
'''אריך-נֶגֶן''' ([[אנגלית]]: ('''Long-Playing''' (LP) הוא המונח העברי ל[[תקליט]] [[פטיפון]] המסתובב במהירות של 33 ו-1/3⅓33 [[סיבובים לדקה]]. הוצג לראשונה ב-[[21 ביוני]] [[1948]] על ידי חברת [[קולומביה רקורדס]].
 
כשמשתמשים במונח אריך-נגן הכוונה היא בדרך כלל ל[[תקליט|תקליט ויניל]] רגיל בקוטר 30.5 סנטימטר (12 [[אינץ']]) עם זמן השמעה ממוצע של 25 דקות בכל צד ועם מספר שירים בכל צד. התקליט עטוף ב[[נייר]] דק או ב[[ניילון]] בתוך אריזת [[קרטון]] מרובעת. על האריזה עיצוב גרפי, תמונות, מידע על תוכן התקליט, פרוט הקטעים בכל צד, ומשך הזמן של הקטעים.{{ש}} אריך-הנגן מכיל בדרך כלל [[מוזיקה קלאסית]], [[ג'אז]] ו[[אלבום מוזיקה|אלבומי מוזיקה]] פופולרית.
ב[[תעשייה|תעשיית]] התקליטים Long-Playing מתייחס למהירות של 33 ו-1/3⅓33 סיבובים לדקה ולצפיפות חריצי התקליט בלבד ולא לקוטר התקליט.
 
ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]] ו[[שנות ה-60 של המאה ה-20|השישים]] הודפסו ב[[ישראל]] תקליטים כאלה גם בקוטר של 17.5 סנטימטר (7 אינץ') ו-25 סנטימטר (10 אינץ').