חרב דו-ידנית – הבדלי גרסאות

'''חרב דו-ידנית''' ([[גרמנית]]: zweihänder, [[אנגלית]]: two-handed sword) או '''חרב ארוכה''' (גרמנית: langes Schwertschwert, אנגלית: longsword) היא סוג של [[חרב]] בעלת להב וניצב ארוכים, שהונפה בשתי הידיים, והייתה בשימוש בעיקר על ידי [[אבירים]] ו[[אצולה|בני-אצולה]] ב[[אירופה]] ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] עד [[המאה ה-16]], בסוף [[ימי הביניים]] ובראשית תקופת ה[[רנסאנס]].

המינוח של חרבות דו-ידניות מעורפל משום שהוא משתנה בשפות שונות, במקומות שונים ובתקופות שונות. חרבות רבות נקראו לפעמים על ידי בני תקופתן או על ידי היסטוריונים ואספנים מודרניים "חרבות ארוכות" משום שהיו ארוכות מן החרבות הטיפוסיות לזמנן, אך המילה האנגלית '''longsword''' (מילולית: "חרב ארוכה") בדרך-כלל מתייחסת לטיפוס חרב לשתי ידיים שהיה בשימוש באירופה בסוף ימי הביניים ובתחילת תקופת ה[[רנסאנס]]. מילה זו, בצורתה כמילה יחידה ללא רווח או מקף מחבר, היא מילה מודרנית שהופיעה רק במאה ה-21, ועדיין איננהואיננה קיימת עדיין באופן רשמי במרבית המילונים לאנגלית, אך היא פופולרית אצל חובבי [[אמנויות לחימה אירופיות היסטוריות]] ואספני נשק, וכן אצל חובבי [[סוגה|סוגות]] ה[[רומן היסטורי|רומן ההיסטורי]], [[פנטסיה]], [[משחקי תפקידים]] ו[[משחקי מחשב]]. היא קרוב לוודאי תרגום המונח הגרמני העתיק "לאנגס שוורט" (גרמנית: '''langes Schwertschwert''', מילולית: "חרב ארוכה").

סוגים דומים של חרב נודעו ב[[איטלקית]] כ"ספאדה לונגה" ('''spada longa''', מילולית: "חרב ארוכה") וב[[ספרדית]] כ"אספאדה לארגה" ('''espada larga''', מילולית: "חרב גדולה"). אך גם מונחים אלו נפוצים יותר בתקופה המודרנית, ומרבית המקורות הכתובים ששרדו מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס השתמשו במונח הגנריה[[שם גנרי|גנרי]] "חרב" ללא התייחסות לסוג הספציפי.

מונחים נוספים המופיעים לפעמים במקורות היסטוריים אך נפוצים בעיקר בתרבות הפופולרית המודרנית הם "חרב ממזרית" (אנגלית: '''bastard sword''', גרמנית: bastardschwert) ו"חרב יד וחצי" (אנגלית: hand and a half sword). הכינוי "[[ממזר]]" לא היה רמיזה לייחוסם של המשתמשים בחרב (שביניהם היו מלכים ואצילים רמי מעלה) אלא ציין טיפוס "כלאיים" שבין חרב ארוכה דו-ידנית לחרב רגילה חד-ידנית. הכינוי "יד וחצי" מתייחס לניצב באורך ביניים שבין הניצב הקצר שנועד ליד אחת לניצב הארוך שנועד לשתי ידיים. תעודות היסטוריות ששרדו מחצרו של [[הנרי השמיני]] מספרות על ארגון הדגמה של [[אמנות לחימה]] במספר קטגוריות שביניהן "חרב דו-ידנית" ו"חרב ממזרית", מה שמרמז כי לפחות באנגליה של המאה ה-16 מונחים אלו אכן ציינו טיפוסים נבדלים של חרב. ואולם נראה שבמקומות ובזמנים רבים לא הקפידו על הבדל זה.

באימונים ובטורנירים לא השתמשו בחרבות חדות, אלא בתחליפים קהים שנקראו בגרמנית "פדר שוורט" (feder schwert, מילולית: "מקל חרב נוצה"). ה"להב" של הפדר שוורט היה זהה באורכו לזה של הלהבללהב האמיתי, אך בדרך כלל מעט צר וקל יותר, ועשוי מפלדה גמישה יותר כדי להתכופף ולא לחדור לגוף המתאמנים בעת ה"דקירה". ה"חוד" היה מעוגל ולעיתים מעובה או מקופל לתוספת בטיחות. בסיס הלהב מעל שמורות הניצב היה לעיתים קרובות מורחב כדי לספק הגנה נוספת לידי המתאמן. הפדר שוורט הוא למעשה הנשקהכלי המשמש גם באמנויות לחימה אירופיות היסטוריות בתקופה המודרנית לצורך אימונים ותחרויות בחרב הדו-ידנית.

חרבות דו-ידניות שניצבן ארוך דיו לאחיזה נוחה בשתי הידיים הופיעו לראשונה רק במאה ה-14. הן נפוצו בעיקר בארצות [[גרמניה]] השונות, אך גם בשאר ארצות אירופה כמו [[איטליה]], [[ספרד]], [[צרפת]], [[אנגליה]] ו[[סקוטלנד]]. הופעתן התאפשרה ככל הנראה עקב השימוש הגובר של אבירים ב[[שריון לוחות]]. ההגנה שסיפק שריון הלוחות איפשרה לוותר במקרים רבים על ה[[מגן]], כך שהיד השנייה התפנתה לאחיזה בחרב. הארכת הניצב איפשרה להגדיל את המרחק בין שתי הידיים האוחזות בחרב, כך שהתקבלה זרוע \\מנוף (מכניקה)|מנוף]] ארוכה יותר למהירות וכוח רבים אף יותר. יתרון זה איפשר להאריך את הלהב בלי לפגוע במהירות ובכושר התמרון, והלהב הארוך איפשר לתקוף את היריב ממרחק גדול יותר.

הפופולריות של החרב הדו-ידנית באירופה התבטאה במקום המרכזי שיוחד לה בספרות ההדרכה לסיוף ואמנויות לחימה, ששרדה מן המאות ה-14 ועד ה-16 בעיקר בשפה ה[[גרמנית]]. בגרמנית ספרי הדרכה אלו נקראו "פשטבוך" (fechtbuch, מילולית: "ספר לחימה"), הם הופצו תחילה כ[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] ומאוחר יותר גם ב[[דפוס]], ולעיתים הציגו איורים מפורטים של הטכניקות השונות. המונח הגרמני "לאנגס שוורט" (כיום מתורגם לעיתים לאנגלית כ- German Longsword) התייחס לא רק לסוג החרב הדו-ידנית עצמה, אלא בעיקר לשיטת הלחימה בה. אסכולת הלאנגס שוורט הידועה ביותר בגרמניה הייתה אגודת לישטנאוור, על שמו של מורה החרב בן המאה ה-14 [[אמנויות לחימה אירופיות היסטוריות#אישים ומקורות חשובים|יוהאנס לישטנאוור]] (Johannes Liechtenauer), אשר נחשב למייסדה אף שלא שרדו כתבי יד המיוחסים לו ישירות. בין כתבי היד ששרדו מאסכולת לישטנאוור חשובים בייחוד אלו של [[האנסאמנויות טאלהופרלחימה אירופיות היסטוריות#אישים ומקורות חשובים|הנס טלהופר]], [[אמנויות לחימה אירופיות היסטוריות#אישים ומקורות חשובים|פטר פון דנציג]] ו[[אמנויות לחימה אירופיות היסטוריות#אישים ומקורות חשובים|זיגמונד רינגבק]] במאה ה-15, ו[[יואכים מייר]] במאה ה-16. כמו כן שרדה מעט ספרות הדרכה בחרב הדו-ידנית בשפות לא גרמניות, כמו כתב היד של האביר, הדיפלומט ומורה החרב האיטלקי מסוף המאה ה-14 [[אמנויות לחימה אירופיות היסטוריות#אישים ומקורות חשובים|פיורה די ליברי]] (Fiore dei Liberi), שהדריך [[קונדוטיירי]] בעלי-שם בזמנו. האיורים בספרות ההדרכה מראים בדרך כלל מראים סייפים ללא [[שריון גוף]], או מוגנים רק בגמבסוןב[[גמבסון]] {{אנ|Gambeson}} - בגד הגנה מרופד משכבות רבות של [[פשתן]]. ניתן להסיק שאצילים ואבירים נהגו לחגור חרב דו-ידנית עם בגדיהם האזרחיים בחיי היומיום, ולהלחם ב[[דו-קרב]]ות ובתחרויות ללא שריון. אך ספרות ההדרכה מראה גם את שיטת הלחימה בחרב הדו-ידנית נגד שריון, שהייתה שונה מאוד מן הלחימה ללא שריון (ראו בסעיף אמנויות לחימה).

אופן השימוש בשתי הידיים בחרב הדו-ידנית מזכיר את אופן השימוש בחרב ה[[קטאנה]] ה[[יפן|יפנית]] באמנויות ה[[קנג'וטסו]], [[איאיידו]] ו[[קנדו]]. דמיון זה קרוב לוודאי איננו תוצאת קשר ישיר בין [[אירופה]] ל[[יפן]] (שלא התקיים באותה תקופה) אלא תוצאת יישום עקרונות דומים של אמנות לחימה באופן בלתי-תלוי. עם זאת לטכניקה האירופית גם ייחוד משלה, למשל עקב היכולת לחתוך בחרב לשני הכיוונים באמצעות שתי השפות החדות. ההתקפות שלימדה אסכולת לישטנאוור היו מתוחכמות יותר מאשר מהלומות ודקירות פשוטות, ובהתאם לכך נקראו "חתכי האמנים" (גרמנית: meisterhauwen). הן תוכננו לא רק כדי לפגוע ביריב, אלא גם כדי לחסום בו-זמנית את התקפת היריב. דגש מיוחד הושם על תנועה מן המצב ההתחלתי שבו שני היריבים חוסמים זה את זה באמצעות מגע בין להבי החרבות. המגע שימש לתחושה (גרמנית: fühlen) של כיוון ועוצמת הכוח שמפעיל היריב, ולפיכך לניחוש כוונותיו ולהפעלת כוחו נגדו. בטווחים קרובים מאוד, ההתקפות התבצעו לא רק באמצעות להב החרב, אלא גם באמצעות מהלומות בשמורות הניצב ובתפוח הניצב, וכן על ידי תפיסת להב היריב או ידיו, ואף הטלתו בתרגילי [[היאבקות]] שונים.

אופן הלחימה נגד אביר אחר עטוי [[שריון גוף|שריון]] היה שונה מאוד מאופן הלחימה נגד יריב בלתי-משוריין. בכתבי היד של אסכולת לישטנאוור, לחימה משוריינת נידונה תחת המונח "הרניספשטן" (harnischfechten, מילולית: "לחימה ברתמה"). ניסויים מודרניים ברפליקות של חרבות ושריונות מראים כי מכת חיתוך בשפה החדה של חרב לא הייתה מסוגלת לחדור [[שריון לוחות|שריון]]. דקירה רבת-עוצמה באמצעות החוד הייתה מסוגלת לחדור [[שריון שרשראות]], אך בדרך-כלל לא [[שריון לוחות]]. לפיכך, יריב משוריין היטב היה צורך לדקור בנקודות התורפה המעטות שלא ניתנו לכיסוי בלוחות, דוגמת העיניים, בית השחי או צידה האחורי של הברך. לחלופין ניתן היה להחדיר את קצה הלהב החד בדומה ל[[אזמל]] בין לוחות שריון חופפים. טכניקה נפוצה לשם כך הייתה אחיזת החרב ביד השנייה באמצע הלהב (אנגלית: halfswording, מילולית "מחצית החרב") כדי ליצור זרוע מנוף ארוכה מאוד ושליטה טובה יותר על החוד. דרך נפוצה שלישית ללחימה נגד שריון הייתה הפיכת החרב ואחיזה בלהב כמו במוט של אלה, כדי להלום ביריב באמצעות תפוח הניצב או באמצעות שמורות הניצב. מהלומות כאלו היו עשויות להמם ולמחוץ יריב מבחוץ ("טראומת מכשיר קהה" או blunt force trauma) אף מבלי לחדור את ה[[קסדה]] או השריון. בנוסף נלמדו טכניקות לשימוש בלהב ובשמורות הניצב כמו ב[[מנוף (מכניקה)|מנוף]] או בקרס, לצורך תרגילי לכידה והכשלה הדומים לתרגילי היאבקות. מטרת טכניקות אלו הייתה להטיל את היריב ארצה ואף לרתק אותו לקרקע, שם הוא היה פגיע לדקירת [[חרב]] או [[פגיון]] בנקודות התורפה של השריון, או לחלופין קיבל הזדמנות והסכים להיכנע. כל הטכניקות הללו היו שונות מאוד מצורת הלחימה המוצגת בדרך-כלל בסרטים ובמשחקי מחשב מודרניים.

החרב הדו-ידנית פופולרית ב[[ספרות]], ב[[קולנוע]], ב[[טלוויזיה]], ב[[משחקי מחשב]] וב[[משחקי תפקידים]], בעיקר ככלי נשקו העיקרי של [[ארכיטיפ]] ה[[אביר]] בסוגות ה[[פנטזיה]] ו[[רומן היסטורי|הרומן ההיסטורי]] של [[ימי הביניים]]. לעיתים קרובות היא מסמלת את ערכי האבירות, ומעידה על הנושא אותה שהוא [[לוחם]] רב-כוח ומיומן, למשל הגיבור הראשי בסרט [[ליידי נץ]]. והלורדים של ממלכות [[וסטרוז]] בסדרת הטלוויזיה "[[משחקי הכס (סדרת טלוויזיה)|משחקי הכס]]" הלורדים של ממלכות [[וסטרוז]] ושרי הצבא נושאים חרבות דו-ידניות המעידות על עוצמה ויוקרה. שימוש בחרב דו-ידנית ב[[דו-קרב]] מודגם על ידי "ההר", [[לוחם]] ענק ואכזר בעל כוח רב. חרבות ייחודיות או אגדיות תכופות מוצגות כחרבות דו-ידניות, למשל [[אקסקליבר]] בסרטים רבים על [[המלך ארתור]], וחרבותיהם של גנדלף ואראגורן ב[[שר הטבעות (טרילוגיית סרטים)|סרטי שר הטבעות]]. לעיתים הן עוברותמוצגות כעוברות בירושה בשושלות מלוכה ואצולה, ומסמלות את זכותן לשלטון, ומיוחסים להן כוחות [[מגיה|קסומים]] שונים, כגון יכולת בלעדית להביס אויב קסום כלשהו.

מקור ההשראה לרעיונות רומנטיים אלו הוא קרוב לוודאי בחרבות טקסיות היסטוריות גדולות, שתכופות היו מקושטות מאוד בעיטורים, מתכות יקרות ו[[אבן חן|אבני חן]], ולכן יקרות וכבדות מכדי להשתמש בהן ללחימה מעשית. חרבות כאלו נקראותנקראו באנגלית bearing sword כלומר "חרב נשיאה", ובגרמנית: paradeschwert כלומר "חרב מצעדים". הן הועברו בירושה עם חפצי ההכתרה של שושלות מלוכה ואצולה באירופה, הוצגו לראווה ב[[מנזר]]ים וב[[קתדרלה|קתדרלות]], ונישאו בטקסים, במצעדים ובתהלוכות חגיגיות. למשל [[תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת]] כוללים מספר חרבות דו-ידניות טקסיות, שבמקורן נוצרו במאות ה-16 וה-17, ונישאות עד היום ב[[הכתרת מלכי בריטניה|טקסי ההכתרה של מלכי בריטניה]] וב[[טקס פתיחת הפרלמנט]].

סגנון הלחימה בחרב הדו-ידנית המוצג בקרבות מבויימים בסרטים ובמשחקי מחשב לעיתים קרובות מושפע מטכניקות [[קטאנה]] הנראות בסרטי [[סמוראים]] יותר מאשר מן הטכניקה ההיסטורית האמיתית, וכן הוא נוטה לכשלים ולאי-דיוקים היסטוריים נוספים. למשל, קרבות מבויימים תכופות מציגים לוחמים עוטי [[שריון לוחות]] הנפצעים"נפצעים" או "נהרגים" כתוצאה ממהלומות חיתוך בחרב, בעוד שבמציאות חתכי חרב לא היו מסוגלים לחדור [[שריון לוחות]]. חרבות דו-ידניות לא התקיימו במציאות בתקופות היסטוריות שקדמו למחצית המאה ה-14, כפי שהן מוצגות בסרט "[[לב אמיץ]]" ובסרטים וברומנים היסטוריים רבים על [[מסעי הצלב]]. לעיתים הן מוצגות כנישאות בנדן חגור על הגב, למשל על ידי גיבור סדרת משחקי הווידאו [[The Witcher 3: Wild Hunt|The Witcher]], קרוב לוודאי השפעה מסרטי [[נינג'וטסו]], אך אין לכך עדויות היסטוריות באירופה, ובאופן מעשי הלהב של חרב דו-ידנית ארוך מכדי לשלוף אותו במלואו מנדן חגור על הגב. חרבות דו-ידניות לעיתים מוצגות בסרטים כנשק העיקרי בהסתערות אבירים בשדה הקרב, בעוד שבמציאות הן בדרך-כלל נחגרו כנשק גיבוי ל[[רומח]] או ל[[נשק מוט]] אחר.

* [https://www.youtube.com/watch?v=ohmLaZHStmI&list=PLzgGctS9WNMyuYXwsuWSTqy6BfKZNMrhj הדגמת טכניקות] של אסכולת לישטנאוור מן המאות ה-14 וה-15. סרטון וידאו באתר [[יוטיוב]]