דיוטי פרי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏top: clean up, replaced: טבקטבק באמצעות AWB
מ הוספת קישור לשנות ה-90 של המאה ה-20
שורה 19:
בכניסה לישראל רשאי כל נוסע להביא אתו מוצרי יבוא (והמוצרים הפטורים ממס בכלל זה) בסך 200 [[דולר]], מבלי שיידרש לשלם מס כלשהו בגינם. על מוצרים שמחירם גבוה יותר יש לשלם מכס, אך הם פטורים מ[[חוק מס ערך מוסף|מע"מ]] ומ[[מס קנייה]].
 
בשנותב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] הפטור ממס הוריד את מחירי המוצרים ובכך הפכו חנויות הדיוטי פרי בנתב"ג למושכות עבור הצרכן הישראלי. חנויות הפטורות ממס זכו יתרון על-פני החנויות האחרות בישראל. [[רשת שיווק|רשתות שיווק]] ישראליות עתרו ל[[בג"ץ]] פעמים אחדות נגד הסדרי דיוטי פרי הנוגסים ברווחיהן:
* בשנת [[1995]] הוגשה עתירה בטענה שהסדר "פטור ושמור" אינו חוקי, אך העתירה נדחתה.{{הערה|[http://www.tau.ac.il/~likhovsk/superpharm.doc בג"ץ 4140/95 סופרפארם ואחרים נ' מנהל המכס ומע"מ ואחרים], פ"ד נד(1) 49, ניתן ב-23.8.1999}} תמצית פסק הדין ניתנה בדבריו של השופט [[יצחק זמיר]]: "ראוי להדגיש כי בסופו של חשבון ההסדר החדש משרת את טובת הציבור. ראשית, ההסדר החדש הוכיח כי הוא תורם לכלכלת המדינה, שהיא התכלית העיקרית של הענקת הפטור ממסים, הן בחוק מס ערך מוסף והן בצו מס קניה (פטור). שנית, פסילת ההסדר החדש, כבקשת העותרות, תגרום פגיעה קשה בציבור: באופן ישיר – ברווחת הציבור הנהנה מן ההסדר החדש, ובאופן עקיף – בשל צורך בהגדלת המיסוי".
* עתירה נוספת לא שללה את חוקיותו של ההסדר, אך טענה כי האמצעים המשמשים לאכיפת ההסדר אין בהם כדי למנוע הפרה, בקנה מידה רחב, של הדינים המחייבים תשלום מכס, מס קניה ומס ערך מוסף. גם עתירה זו נדחתה, לאחר שהובהר כי רשויות המכס הטילו הגבלות שונות על תפעולן של חנויות הדיוטי פרי, ובית המשפט הוסיף דרישה כי חנות דיוטי פרי לא תהיה רשאית לאחסן טובין שנמכרו במסגרת ההסדר החדש אלא אם תקבל, לצורך האחסון, רישיון של מחסן כללי.{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=99005510.i10|סוג=בג"ץ|עותר=שק"ם בע"מ|משיב=מנהל המכס ואחרים}}, ניתן ב-11.1.2000}}