אשת יפת תואר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 10:
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
'''אשת יפת תואר''' הוא מונח [[הלכה|הלכתי]] ל[[אישה]] מקרבמאויבי האויב[[עם ישראל|ישראל]] שנלקחה ב[[שבי]] ישראל,בעת מלחמה וחייל והשובהמישראל חושק בה. וחפץה[[תורה]] לקחתהמצווה לאישה,על כפישורה שהיהשל נהוגתנאים בתקופהומגבלות הקדומה.לפני התורהשיוכל קבעההלוחם מגבלותלממש למעשהאת זה,רצונו. שנועדו[[מצוות]] אלו נועדו בין היתר להגן על האישה, ולעדן את יחסם של הלוחמים לנשותכלפי האויביםנשות האויב, שהיהשלרוב היה כרוך לעתים קרובות ב[[תקיפה מינית]] ואפילו [[אונס]] ב[[עת העתיקה]].
 
==מקור המצוות==
מקור ההלכההלכות הואאשת יפת תואר ב{{תנ"ך|דברים|כא|י|יד|קצר=כן}}, [[פרשת כי תצא]]. הסוגיה, עלהמפרטת פיהלכות המקרא, דנהשונות בזמן [[מלחמה]],. במקרההמקרא מקבל כמצב נתון את בוהאפשרות לוחםשלוחם יהודי נתקל באישה בשבייה המעוררת את חשקו, במהלך המלחמה, ומעוניין לשכב עימה. המקרא (בפרשת [[פרשת כי תצא|כי תצא]]) מקבל את המצב הנתון, דבר שהיה מקובל במלחמות, בתקופת המקרא,. בתגובה אךמציבה מציבהתורה תנאים ברורים:
{{ציטוט|כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.{{ש}}
וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.{{ש}}
שורה 26:
 
==טעמי המצוות==
הלכההלכות זואשת שמתירהיפת זנותתואר עםחריגות ביותר מכיוון שהן מתירות אפילו ל[[גויכהן]]ה [[זונה (אפילוהלכה)|זנות]] עם ל[[כהןגוי]])ה, ולכמה דעות אף [[אונס]] (לאחר [[גיור]])ה של האישה{{הערה|ראו [[אנציקלופדיה תלמודית]] כרך כה, ערך יפת תואר (טור נא-נב).}} - היא חריגה ביותר. [[חז"ל]] התייחסוטענו לאשתבהקשר יפתזה: תואר ב[[מסכת קידושין]],{{הערהציטוטון|{{בבלי|קידושין|כא|ב}}}} ושם הם קובעים את הכלל "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות"|{{בבלי|קידושין|כא|ב}}}}. כלומר, שמדוברלשיטתם מדובר בתופעה מגונה ושלילית שיש להסדירה ולמסדה בדרך של היתר, וכך יהיה ניתן לפקח עליה ולמנוע תקלות שעלולות להתרחש אם לא תוסדר.
 
[[ספר החינוך]] טוען כי על הלוחם לעכב את דחפיו המיניים האפשריים, {{ציטוטון|ועל כן סָתם הכתוב דלת בפניו להבאישה בעיניו, וציווה לגלח ראשה, כדי לאבד תואר שערותיה הנאוות, ולגדל ציפורניה כדי לנוול תואר ידיה, ושֶירשה אותה לבכות חודש ראשון לנוול פניה ולכלות בדמעות עיניה... והכל - כדי להמאיסה בעיניו. שיהא נכנס ויוצא ומסתכל בה ורואה בניוולה|[[ספר החינוך]], [[פרשת כי תצא]], מצווה תקל"ב}} אם הלוחם מאס בה, אסור לו להפוך אותה ל[[שפחה]], והוא נדרש לשחררה. אסור לו לסחור בה ולמכור אותה לאחר.
 
פירוש נוסף (ומקובל פחות) למעשיה של יפת התואר מביא ר' אברהם בן עזרא בפירושו על התורה. לפי פירושו מעשיה של אשת יפת תואר בביתו של השובה אינם כדי להתגנות עליו אלא להכין את עצמה לחתונה עם בעלה לעתיד כבת ישראל. האבן עזרא מציין שהמילה "ועשתה" בפסוק י"ב "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" משמעו תיקון - "ותיקונה לכרות העודף" מעין [[מניקור]]. וכן הסרת שמלת השביה נועדה על מנת ללבוש בגדים נקיים ולא כאלו שהתלכלכו בשדה בקרב.
 
==גדרי המצוות==
במסכת קידושין בתלמוד נקבעו הלכות שונות: שאשת יפת תואר איננה חייבת להיות יפה באמת; אסור לקחת יותר מאישה אחת; אסור ללחוץ אותה במלחמה ולהפחיד אותה, או לשכב עימה במקום שאינו פנוי.
 
ישנה מחלוקת בין [[רש"י]] ל[[תוספות]] האם מותר לקיים עימה יחסי מין, פעם אחת בלבד, עוד בשעת המלחמה, או שההיתר הוא רק לאחר הבאתה לביתו והמתנת החודש.{{הערה|1=ראו תוס' קידושין כב ע"א.}} לפי ה[[רמב"ם]] ההיתר הוא לבעילה יחידה בשעת המלחמה.
 
בגמר החודש, מותר ללוחם לשאת את השבויה לאישה רק אם תסכים להתגייר; כל עוד לא התגיירה היא נשארת במעמדה במשך שנים עשר חודש, ובהם אין לפגוע בה אף שהיא עודנה דבקה ב[[עבודה זרה]]. לאחר מכן, היא נדרשת לקבל את שבע [[מצוות בני נח]] ויש לשחררה.