בנציון נתניהו – הבדלי גרסאות

ב-[[1933]] פעל לצד אביו הרב מיליקובסקי, להקמת ועד ציבורי בראשות [[הרב קוק]] להגנה על הנאשמים ב[[רצח ארלוזורוב|רצח]] [[חיים ארלוזורוב]] - [[צבי רוזנבלט]], [[אברהם סטבסקי]] ואבא אחימאיר. לימים סיפר כי אביו הרב מיליקובסקי טען שעל פי נתונים שאסף, לא הם ביצעו את הרצח והוצאתם להורג עלולה להביא למלחמת אחים ולפגיעה במפעל הציוני.{{הערה|שם=בשבע|{{בשבע|הראל כהן|רבנים נגד הסתה|2348}}}} נתניהו היה ממייסדי העיתון הרוויזיוניסטי "[[הירדן (עיתון)|הירדן]]" והיה לעורכו הראשון. העיתון נוסד בין השאר כדי להשפיע על דעת הקהל בחפות הנאשמים ברצח ארלוזורוב וגיליונו הראשון הופיע ביום פתיחת המשפט.

 

 

ב־[[1939]] נסע ל[[לונדון]] ומשם ל[[ניו יורק]], כמזכירו האישי של ז'בוטינסקי. בימי חייו האחרונים של ז'בוטינסקי, בשנת [[1940]]. לאחר מותו של ז'בוטינסקי נשאר בניו יורק, וב-[[1942]] נתמנה לעמוד בראש המשלחת של התנועה הרוויזיוניסטית, שעסקה ביצירת דעת קהל אוהדת לרעיון הציוני, בקרב אנשי הממשל. בניו יורק של [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוא היה בין המעטים שהתריעו על התרחשותה של [[השואה]], ולאחר שנתגלה היקף ההשמדה, היה איתן בדרישתו כי פליטי השואה יופנו לארץ ישראל. ב-[[1945]] עמד בראש המשלחת הרוויזיוניסטית ל[[סן פרנסיסקו]] בעת הקמת [[האו״ם]], שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80, פרק 12 ל[[מגילת האומות המאוחדות]]. מ-[[1946]] נפגש עם אנשי ממשל שונים, כגון ראש הצבא [[דווייט איזנהאואר]], סגן שר החוץ אצ׳רסון והממונה על המזרח התיכון במחלקת המדינה האמריקנית לויד הנדרסון ורבים אחרים, כדי לשכנעם שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא אינטרס אמריקני מובהק לאור המאבק עם [[ברית המועצות]]. ב-[[12 בספטמבר]] [[1947]], לקראת ההצבעה ב[[או"ם]] על [[תוכנית החלוקה]], נמנה עם החותמים על מודעה שפורסמה ב[[ניו יורק טיימס]] והביעה התנגדות לחלוקה.