יהדות ארצות האסלאם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 81:
היהודים גרו בשכונות ובאזורים עירוניים שמרבית תושביהם היו יהודים. הדבר נעשה לרוב לא מתוקף כורח אלא משיקולי נוחות. ישנן עדויות רבות למגורים בסמוך למוסלמים ונוצרים, ולעיתים אף באותו בניין. לעיתים התגוררו היהודים על פי שיוכם המעמדי וללא קשר לאפיון הדתי.
 
ב[[ימי הביניים]] יהודים מקצוות העולם המוסלמי ניהלו קשרים הדוקים ביניהם, ובמידה פחותה בינם לבין יהודי [[אירופה]]. כך למשל באחד ממסמכי [[הגניזה הקהירית]] נכתב על ידי ראש הקהילה היהודית ב[[ירושלים]] על הגעתו של סוחר מ[[ח'וראסאן]] (מחוז במערב איראן) שמחזיק במכתב המלצה מסוחר ידוע ב[[סווילס]] (עיר ב[[פורטוגל]]) ונמצא בדרכו ל[[מצרים]]. דוגמה אחרת היא מכתב שנשלח בשנת 1016–1017 על ידי הרשויות היהודיות ב[[קירואן]] (עיר בתוניסיה) ליהודים בקהיר העתיקה שמבשר להם על מותו של סוחר יהודי ב[[סיג'ילמסה]] (עיר ב[[מרוקו]]). המכתב ביקש מיהודי קהיר ליצור קשר עם הקהילה היהודית ב[[בגדאד]], ממנה הגיע הסוחר, כדי להודיע לבני משפחתו על מותו ולהעביר להם את הסחורה שהוא הותיר מאחוריו.{{הערה|שמאל=כן|Andre Raymond, '''Cairo''', Harvard University Press, 2002, p. 41}}
 
תודעת הזהות של היהודים הייתה בנויה מכמה מעגלים: זהות משפחתית, מצומצת ורחבה; זהות רבנית או קראית; כפיפות לבבל או לארץ ישראל - הגם שלעיתים קרובות החלוקה לא הייתה דיכוטומית והיו כאלה שקיבלו את מרות המרכז הבבלי אך תרמו גם למרכז הארצישראלי; זהות העיר - "וטן", זהות חשובה ביותר; זהות האזור - למשל, בני עיראק, בני מצרים, בני המגרב. זהות זו הייתה קשורה למנהגים ולנוסחי תפילה שונים; זהות הקשורה ליחידה הכללית של ארצות האסלאם; זהות כלל יהודית; וזהות כלל אנושית.