יהדות ארצות האסלאם – הבדלי גרסאות

האסכולה ההלכתית הדומיננטית במרחב המוסלמי הייתה זו של הפסיקה הספרדית. ניתן לאפיין באופן ברור פסיקה ספרדית עוד בטרם [[גירוש ספרד]]. התנועה הדו-סיטרית בין ספרד ובין צפון אפריקה שהתקיימה לאורך מאות השנים בטרם הגירוש, הן כבודדים (הרמב"ם, למשל) והן כקבוצות (למשל, יהודי [[קטלוניה]] ו[[מיורקה]] שגורשו ב-1391 ועברו להתיישב באלג'יריה), יצרה אסכולת לימוד ופסיקה אחת. על אף הגוונים בין [[פוסק]]י ההלכה השונים, רווחו בפיהם הביטויים "מנהג ספרדי" ו"רבני ספרד".

 

 

עד המאה ה-19 הפך הכינוי "ספרדים" לשם כולל לכל הקהילות שאליהן הגיעו מגורשי ספרד. בעיראק, אליהם כמעט ולא הגיעו מגורשי ספרד, הרבנים [[עבדאללה סומך]] ו[[יוסף חיים מבגדאד|הבן איש חי]] אמצו את ה[[שולחן ערוך]] של ר' [[יוסף קארו]], אך בכל אתר ואתר היו הסתייגויות בהתאם למנהגי המקום, ובהתחשבות במנהגי [[קבלה]]. יוצאים מן הכלל הם חלק מהתימנים הנוהגים על פי פסקי [[הרמב"ם]] ולא לפי השולחן ערוך.