משה מרדכי אפשטיין – הבדלי גרסאות

בשנת תרנ"ד התבקש על ידי הרב [[נתן צבי פינקל]]{{הערה|לימים מחותנו - בנו של רבי נתן צבי, הרב משה פינקל, היה חתנו של הרב אפשטיין.}} לעמוד בראש הישיבה שייסד - [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלבודקה]], יחד עם גיסו - הרב מלצר. מאוחר יותר עבר הרב מלצר כדי לעמוד בראשות [[ישיבת סלוצק]]. מאז ועד מותו התמסר לניהול הישיבה ורבים מרבני ליטא ופולין מבוגרי הישיבה היו תלמידיו. לצד אמירת השיעורים היה אחראי על הניהול הכספי וגיוס התרומות. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] נדד עם ישיבתו ל[[מינסק]] ול[[קרמנצ'וג]] ובשנת 1919 שב לסלבודקה. בשני [[ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)#המחלוקות על שיטת המוסר|המחלוקת על שיטת המוסר]] שניטשו בישיבה כנגד עמד בעקשנות לימינו של רבי נתן צבי פינקל. במקביל לראשות הישיבה שימש גם כרב הפרבר הקובנאי סלבודקה. בסוף שנת 1924 הוחלט להעלות את תלמידי הישיבה לארץ ישראל. חברון נבחרה בשל היותה מקום מרוחק מפוליטיקה ומחלוציות חקלאית. בנוסף, בירושלים גרו אנשי [[היישוב הישן]] שהיו שמרנים, והיה חשש שלא ירצו בקרבתם ישיבה שתלמידיה בעלי הופעה 'מודרנית'. הישיבה נקראת עד היום על שם העיר - [[ישיבת חברון]]. הרב אפשטיין שהה אז בארצות הברית במסע התרמה למען הישיבות, יחד עם [[הרב קוק]] ו[[אברהם דוב כהנא שפירא|הרב שפירא]] מ[[קובנה]]. מאוחר יותר הוא עלה לחברון, ושהה בה כשנה. אחר כך חזר לסלבודקה לנהל שם את ענייני הישיבה, ושוב חזר לחברון. ב[[פרעות תרפ"ט]] נרצחו 24 מתלמידי הישיבה, ביניהם אחיינו של הרב אפשטיין. הרב אפשטיין, משפחתו וכל מי שהסתתר בביתו ניצל. ה[[טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)|טבח בחברון]] שבר אותו נפשית, והוא חדל כמעט מלתפקד. ההנהגה נמסרה לחתנו הרב [[יחזקאל סרנא]] שהקים מחדש את הישיבה בירושלים, בשכונת [[גאולה (שכונה)|גאולה]].

נפטר בי"א בכסלו תרצ"ד נפטרונקבר הרבבהר אפשטיין,הזיתים. ולהנהגתלאחר הישיבהפטירתו צורפו להנהגת הישיבה שני חתנים נוספים: הרבנים [[משה חברוני|חברוני]] ו[[אהרן כהן (ראש ישיבה)|כהן]].