מדינת היהודים – הבדלי גרסאות

התגובה הראשונה בדפוס לאחר הוצאתו לאור של הספר, היתה חיובית מאד, פרי עטו של חבר הפרלמנט איבן פון סימוני, שהיה מסית אנטישמי ידוע. ב-4 במרץ 1896, כתב הרצל ביומנו: "תומכי הנלהב ביותר עד היום, סימוני, מפציץ אותי במאמרים ראשיים מלאי שבחים ושולח לי שני טפסים מכל מאמר".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}

עיתוני וינה פתחו בהתקפות. יוליוס פון לודאסי, חברו של הרצל מנעוריו, כינה ב"וינר אלגמיינה צייטונג" את הקונטרס של הרצל "טירוף מתוך יאוש" ו"תעתועי רוח". הפילוסוף הידוע תיאודור גומפרץ, תקף את הרצל בעיתון "[[די צייט]]" התקפה פרועה, למרות שהודה כי לא קרא את הספר. עיתון חשוב ב[[מינכן]] כינה את הקונטרס "עלון פרסומת אוילי... חלום־שכרון של [[פיליטון|פליטוניסט]] שמוחו נתפוקק מחמת התלהבות יהודית". ה"[[ברלינר טאגבלאט]]" אף העלה סברה שהרצל הוא "סוכן אנגלי".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}

 

עיתון [[הצבי]] מט"ז שבט תתכ"ז (1896) הביא את הידיעה על התוכנית החדשה של הרצל, תחת הכותרת: "רעש גדול סביב המחברת שפרסם ד"ר הרצל".{{הערה|"ד"ר הרצל אחד מגדולי הסופרים בהעתון הגדול Neue Freie Presse פרסם מחברת בדבר פתרון שאלת היהודים, כי תסכמנה כל הממשלות יחד לתת ליהודים באיזה מקום אחוזת נחלה שיהיו שם עם לבדד, והוא קורא ליהודים להקים חברת מסחר בסכום גדול, כמו החברה האנגלית לנגב-אפריקה וכדומה, והמחברת הזאת שהמחבר יפרסם בכל הלשונות עושה רעש גדול". מתוך: הצבי, "רעש גדול סביב המחברת שפרסם ד"ר הרצל", ט"ז שבט א'תתכ"ז לחורבן (1896), בתוך: [[שלמה שבא]], [[דן בן אמוץ]], '''"ארץ ציון ירושלים"''', הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק : ציונות, עמוד 147.}}