מדינת היהודים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←תגובות על הספר: "הזיות עגומות" |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←תגובות על הספר: לאסור בחוק את הציונות כתנועה אנטי-דתית |
||
שורה 37:
הרצל קיבל תגובה עוינת גם מהחוגים הפוליטיים. הוא שלח עותק של הקונטרס שלו אל ראש ממשלת אוסטריה וזה אמר לשר הכספים שלו, ליאון פון בילינסקי, כי הציונות תמשוך רק "פטפטנים חלושי־דעת". הקיסר [[פראנץ יוזף]], שהתנגד לכל הלאומנויות, אמר לבילינסקי: "מה היה גורלו של כפוי־טובה זה, הרצל, אלמלא היה שוויון זכויות ליהודים? קללה על ראש כל התנועות הלאומניות האלה, שאין בשרשן אלא מלחמות וסבל". בילינסקי היה פולני ממוצא יהודי. הוא הצביע על הדמיון בשימוש הלשון בין האנטישמי והציוני. [[קנצלר גרמניה]] לשעבר, [[אוטו פון ביסמרק]], אמר לעיתונאי אמריקאי כי רעיונותיו של הרצל הם "הזיות עגומות".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}
אחד הסופרים המעטים שתמכו בהרצל היה [[ריכרד בר-הופמן]], שכתב לו: "סוף כל סוף, הנה איש הנושא את היהדות לא כמעמסה, או כאסון, מתוך קבלת־הדין, אלא כמורשה לגיטימית של תרבות עתיקה". בממסד הרבני של מערב אירופה נבהלו. הרב הראשי של וינה, ד"ר מוריץ גידֶמן, הפסיק פתאום את תמיכתו בהרצל לאחר פרסום הקונטרס. העיתונות הגרמנית-יהודית תקפה את הרצל כדמגוג חסר אחריות ושקרן. נציגיהן של כ-500 קהילות יהודיות באוסטריה-הונגריה הגישו עצומה לקיסר וביקשו לאסור בחוק את הציונות כתנועה אנטי-דתית.{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 203.}}
עיתון [[הצבי]] מט"ז שבט תתכ"ז (1896) הביא את הידיעה על התוכנית החדשה של הרצל, תחת הכותרת: "רעש גדול סביב המחברת שפרסם ד"ר הרצל".{{הערה|"ד"ר הרצל אחד מגדולי הסופרים בהעתון הגדול Neue Freie Presse פרסם מחברת בדבר פתרון שאלת היהודים, כי תסכמנה כל הממשלות יחד לתת ליהודים באיזה מקום אחוזת נחלה שיהיו שם עם לבדד, והוא קורא ליהודים להקים חברת מסחר בסכום גדול, כמו החברה האנגלית לנגב-אפריקה וכדומה, והמחברת הזאת שהמחבר יפרסם בכל הלשונות עושה רעש גדול". מתוך: הצבי, "רעש גדול סביב המחברת שפרסם ד"ר הרצל", ט"ז שבט א'תתכ"ז לחורבן (1896), בתוך: [[שלמה שבא]], [[דן בן אמוץ]], '''"ארץ ציון ירושלים"''', הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק : ציונות, עמוד 147.}}
| |||